# ח

> מקור: https://rabenu.app/books/yore-dea2/773/63/8/

וזהו בחינת אכילת שבת שהיא מצוה גדולה מאד לאכל בשבת ולהרבות בסעדת שבת קדש, כי אז בשבת הוא התעלות הנפש, ועל־כן אז האכילה בקדשה. כי על־ידי אכילת שבת מתגבר הנפש על הגוף, כי עקר חבור הנפש והגוף הוא על־ידי האכילה כנ"ל. ועל־כן צריכין לקדש האכילה מאד כנ"ל. ועל־כן אכילת שבת גדולה ויקרה יותר מתענית, כמו שכתב רבנו ז"ל במקום אחר (סימן נז), כי עקר שלמות הנפש הוא כשזוכין לאכילה דקדשה דיקא, כי על־ידי האכילה מחיין הגוף ומחברין הגוף והנפש יחד. ועל־כן כשהאכילה בקדשה כראוי, בחינת אכילת שבת, שהיא בחינת שביעת הנפש, בחינת "צדיק אכל לשבע נפשו" (משלי יג, כה), אזי נכלל הגוף בהנפש על־ידי האכילה דיקא, כי על־ידי האכילה דקדשה מתחבר הגוף עם הנפש ונתהפך הגוף לנפש, מאחר שהאכילה בקדשה בבחינת שביעת הנפש, וכנ"ל: