# ד

> מקור: https://rabenu.app/books/yore-dea2/773/64/4/

וזה בחינת אסור חמץ בפסח, כי מחמת שבפסח בשעת יציאת מצרים היה רק בבחינת אתערותא דלעלא, בבחינת לשון הקדש הבא מלמעלה קדם שנשלם מלמטה על־ידי בחינת לשון תרגום כנ"ל, על־כן אז החמץ אסור באסור חמור מאד ב"בל יראה ובל ימצא", רק שצריכין לאכל מצה. כי איתא, שחמץ הוא בחינת עץ הדעת טוב ורע, הינו כי אי אפשר לאכל חמץ כי אם כשמבררין בחינת עץ הדעת טוב ורע, שזהו בחינת שלמות לשון הקדש על־ידי לשון תרגום כנ"ל. אבל בפסח שאז היה בבחינת אתערותא דלעלא, בבחינת לשון הקדש הבא מלמעלה, ועדין לא בררנו את בחינת עץ הדעת, בחינת לשון תרגום כנ"ל, על־כן אז צריכין לברח ולהתרחק מהחמץ בתכלית הרחוק, כי אז על־ידי החמץ חס ושלום יתעוררו כל הרע של כל השבעים אמין ויינקו מהקדשה דרך החמץ, שהוא בחינת עץ הדעת, שדרך שם עולין לינק מהקדשה, כל זמן שאין מבררין בחינת עץ הדעת בחינת תרגום כנ"ל, על־כן צריכין אז לזהר מאד מחמץ ולאכל רק מצה ולבער החמץ לגמרי, כי מצה בחינת לשון הקדש וחמץ בחינת תרגום, כי מצה בה"א בחינת חמש מוצאות הפה שהוא הדבור של לשון הקדש שהוא עקר הדבור, וחמץ בחי"ת בחינת בהמה (כמובא בהתורה 'שאלו את רבי יוסי בן קסמא' בסימן נז) בחינת העדר הדבור כי לשונות העמים הם בחינת לשון עלגים ואינם בכלל דבור אדם. ועל־כן בפסח שאז עדין אין בנו כח לברר החמץ, שהוא בחינת עץ הדעת כנ"ל. על־כן אז החמץ נכלל בלשונות העמים שהם בחינת בהמה העדר הדבור. ועל־כן אסור החמץ באסור חמור מאד, רק כל אכילתנו מצה שהיא מחין גדולים מאד, דהינו בחינת לשון הקדש בהארה נפלאה ועצומה הבאה מלמעלה וכנ"ל.

אבל תכף ביום שני של פסח אנו מקריבין העמר שעורים, ואז אנו מתחילין בתקון הנ"ל, להשלים הלשון הקדש מלמטה, על־ידי בחינת לשון תרגום כנ"ל, ואז מתחילין לספר ספירת העמר, כדי לצאת מטמאה לטהרה, ועל־ידי־זה אנו מבררין הקדשה בהדרגה בכל יום ויום, עד שזוכין בשביעי של פסח - להכניע ולבטל טמאת מצרים לגמרי, כי אז היה עקר גמר מפלת מצרים בשעת קריעת ים־סוף, ואז התר החמץ אחר הפסח.

כי אז בשעת קריעת ים־סוף נתגלה בחינת תקון הברית, בחינת יוסף, בחינת (תהלים קיד, ג): "הים ראה וינס" (תנחומא וישב ט), שהיא בחינת שלמות לשון הקדש על־ידי לשון תרגום, שזכה יוסף לזה על־ידי שעמד בנסיון, וכמובא שם בהתורה הנ"ל. ועל־כן אז ראתה שפחה על הים מה שלא ראה יחזקאל הנביא - כמו שאמרו רבותינו ז"ל (מכילתא השירה ג) כי אז היה בחינת ברור עץ הדעת שהוא בחינת מטה משה, שבתחלה היה מתהפך ממטה לנחש ומנחש למטה, ועכשו נכלל כלו בטוב גמור, וגלה התגלות אלקותו יתברך בעולם, על־ידי שבקע הים והפיל את מצרים רע הכולל במים הזדונים, וישראל עברו "בתוך הים ביבשה", ואז נכנע בחינת שפחה בישא.

ואז האיר הארה מקבלת התורה, כי נצטוו תכף אחר־כך כמה דינים ומשפטים, כמו שכתוב (שמות טו, כה): "שם שם לו חק ומשפט ושם נסהו", ואז האיר עליהם בחינת הברור של ששה סדרי משנה שמברר כשר ופסול וכו', שמכניע שפחה בישא, ואז נכלל גם בחינת השפחה בקדשה כמובן כל זה בתקונים, עין שם. ועל־כן אז ראתה שפחה על הים וכו'.

ומחמת שאז היה בחינת ברור "עץ הדעת טוב ורע", שזהו בחינת שלמות לשון הקדש על־ידי לשון תרגום, על־כן אחר שביעי של פסח התר החמץ, כי אחר הברור הנ"ל נכלל החמץ בקדשה, ואז עקר שלמות הקדשה על ידו, בבחינת שלמות לשון הקדש על־ידי לשון תרגום, וכנ"ל: