# ז

> מקור: https://rabenu.app/books/yore-dea2/773/64/7/

וזה בחינת מעשה בלעם שהשם־יתברך הפליא חסדו עמנו ולא אבה לשמע אל בלעם ויהפך ה' וכו' (דברים כג, ו), והשם־יתברך מתפאר בהחסד הגדול הזה שעשה עמנו שהצילנו מבלעם הרשע, כמו שכתוב (מיכה ו, ה): "עמי זכר נא מה יעץ עליך בלק מלך מואב ומה ענה אתו בלעם" וכו'. וזה בחינת פתיחת פי האתון שהשם־יתברך עשה אז נס כזה שפתח פי האתון והכל בשביל הצלת ישראל. כי שלמות לשון הקדש הוא בחינת רוח הקדש, בחינת "ויהי נא פי שנים ברוחך אלי" וכו', בחינת 'רוח הקדש אומרת כן', כמבאר שם היטב בהתורה הזאת הנ"ל. ואי אפשר לזכות לשלמות לשון הקדש לרוח הקדש כי אם מי שזוכה לתקון הברית שאז זוכה לשלמות לשון הקדש בתכלית השלמות בבחינת שלמות לשון הקדש על־ידי לשון תרגום, כי שלמות לשון הקדש שהוא רוח הקדש ותקון הברית הם תלויים זה בזה כמו שמבאר שם, עין שם. ועל־כן אי אפשר לזכות לנבואה, לרוח הקדש דרך הקדשה כי אם מי שזוכה לתקון הברית בתכלית השלמות.

ועל־כן משה רבנו שהוא אדון לכל הנביאים, כמו שכתוב (דברים לד, י): "ולא קם עוד נביא בישראל כמשה". על־כן היה קדוש בקדשת הברית בתכלית הקדשה והפרישות, כמו שכתוב (דברים ה, כז): ואתה פה עמד עמדי (עין שבת פז.). וכן כל הנביאים של ישראל כלם היו קדושים וטהורים מאד בקדשת הברית, רק מחמת שלא הגיעו לקדשת משה, על־כן היתה נבואתם בבחינת 'אספקלריא שאינה מאירה' (זהר וישלח קע:), רק משה זכה לתכלית שלמות הנבואה, בחינת 'אספקלריא המאירה', כי אי אפשר לזכות לנבואה שהוא רוח הקדש, בחינת שלמות לשון הקדש, כי אם על־ידי תקון הברית כנ"ל. וכפי מה שזוכה לבחינת תקון הברית - כן זוכה לנבואה ורוח הקדש, כנ"ל.

אבל "את זה לעמת זה עשה אלקים" (קהלת ז, יד) - שהשם־יתברך נתן כח הבחירה לאדם, ועקר הבחירה הוא בבחינת "עץ הדעת טוב ורע", שהוא בחינת נגה, בחינת לשון תרגום, שהוא ממצע בין סטרא דקדשה שהוא לשון הקדש ובין סטרא דמסאבא שהם לשונות השבעים עממין. ושם בבחינת תרגום, בחינת "עץ הדעת", בחינת נגה, שם עקר הבחירה והמתקלא, ומי שרוצה לזכות לעלות את הקדשה ולזכות ללשון הקדש בשלמות שהוא בחינת רוח הקדש - אי אפשר לו כי אם כשמתגבר את עצמו בגבורה גדולה לכבש את יצרו ולשבר את כל התאות, והעקר לשבר תאות נאוף. וכפי מה שמשבר תאותו - כן מברר הטוב שבעץ הדעת טוב ורע הטוב שבתרגום וכו' ומשלים את הלשון הקדש בחינת רוח הקדש, וכל מה שמשלים את הלשון הקדש יותר - יש לו כח יותר על־ידי הדבור של לשון הקדש להכניע את הרע הכולל ולבטל תאוה הנ"ל. וכן חוזרת חלילה, עד שזוכה לשלמות לשון הקדש ולתקון הברית בשלמות וכנ"ל.

כי שלמות לשון הקדש ותקון הברית תלויים זה בזה כנ"ל, וכבר מבאר אצלנו במקום אחר (סימן רעא), שכל הדברים התלויים זה בזה אין יודעים מהיכן ההתחלה, כמבאר, כי גם כאן אין יודעין מהיכן ההתחלה, אך האמת היא שצריכין להתחיל משניהם, ומאיזה בחינה מהם שמתחילין תחלה הוא טוב מאחר שכונתו לשמים - לזכות לסטרא דקדשה, דהינו שיש אחד שהתחלתו משבירת תאוה הנ"ל וכפי שבירתו תאוה זאת - כן זוכה לשלמות לשון הקדש וכו' כנ"ל. ויש אחד שהתחלתו משלמות לשון הקדש, דהינו שמקדש דבורו בקדשה גדולה ועוסק לדבר הרבה דבורים קדושים שהם דבורי תורה ותפלה והתבודדות, שזה עקר בחינת שלמות לשון הקדש, [כמבאר הפרוש בספר לקוטי עצות (אות דבור סימן ג)], וכל מה שמרבה יותר בתורה ותפלה, שהם בחינת שלמות לשון הקדש, על־ידי־זה זוכה לשבר תאוה הנ"ל, וכפי מה שזוכה לשבר תאוה הנ"ל - כן זוכה יותר לשלמות לשון הקדש, וכן חוזרת חלילה כנ"ל עד שזוכה למה שזוכה, לבחינת תקון הברית ושלמות לשון הקדש בתכלית השלמות, ואז זוכה לרוח הקדש, כי רוח הקדש הוא בחינת לשון הקדש שתלוי בתקון הברית וכו' כנ"ל.

ועל־כן אי אפשר לקבל רוח נבואה מלמעלה דרך הקדשה, כי אם כשמתקן ומברר בחינת עץ הדעת טוב ורע, שהוא בחינת תרגום, שאז דיקא משלים את הקדשה בחינת לשון הקדש ומכניע את הרע הכולל לגמרי, ואז מקבל הרוח נבואה דרך הקדשה בשלמות, כמו משה רבנו וכל הנביאים כנ"ל, כי כל זמן שיש בו איזה אחיזה מהרע שבעץ הדעת שבבחינת תרגום - אינו יכול לקבל רוח הנבואה מהקדשה מחמת שעדין בחינת התרדמה בחינת עץ הדעת וכו', מבלבל ומערב אצלו, ואז כשירצה לעלות אל הקדשה לקבל רוח נבואה - יתאחז בו הרע שבעץ הדעת ויבלבל אותו בנבואת שקר וכו', וכמבאר מזה בכתבים (שער רוח הקדש הקדמה א). ואפלו אם הוא נקי מעברות, רק שלא שבר התאוה בהתר כראוי, אי אפשר לו לזכות לנבואת אמת בשלמות, מחמת שעדין לא ברר כראוי בחינת עץ הדעת בחינת תרגום, שהוא עקר שלמות הקדשה, ודרך שם עולין ונכללין בקדשה, בבחינות לשון הקדש, בחינת רוח הקדש, כנ"ל: