# ט

> מקור: https://rabenu.app/books/yore-dea2/773/64/9/

וכלל הדברים היוצא מזה למעשה ולעצות, שצריך האדם לידע שהוא בעל בחירה, והבחירה יש לה כח גדול מאד מאד כמבאר לעיל. ובודאי מדה טובה מרבה מההפך, ואם כן, ילמד אדם קל וחמר מהם, ומה בלעם שהיה רשע וטמא כל כך, והיה רחוק מהקדשה מלשון הקדש בתכלית, אף־על־פי־כן על־ידי כח בחירתו החזקה היה לו כח לעלות דרך התרגום - להמשיך הלשון הקדש בחינת רוח הקדש אליו, להשיג מראות הנבואה בתוך טמאתו, כמו משה רבנו בקדשה, כמו שאמרו רבותינו ז"ל (במדבר־רבה יד יט): 'בישראל לא קם נביא כמשה, אבל באמות העולם קם, ומנו - בלעם'. וכל זה מחמת שהבחירה של האדם יש לה כח גדול, ויש כח בהאדם להגביר מחשבתו בתקף גדול כל כך, עד שיוכל להמשיך לעצמו כל מה שירצה, רק שתהיה המחשבה תקיפה וחזקה מאד מאד בפנימיות וחיצוניות וכו', וכמבאר מזה בדברי אדמו"ר ז"ל (סימן קצג), ובמקום אחר.

מכל שכן וכל שכן, קל וחמר בן בנו של קל וחמר, כשאחד מישראל רוצה להמשיך לעצמו הקדשה, בחינת לשון הקדש, במקומו אשר הוא שם, וכונתו לשמים, אולי יזכה על־ידי־זה לשוב ולחזר לקדשתו, שבודאי יש לו כח לזה תמיד בכל עת ובכל שעה, אפלו אם הוא כמו שהוא שנפל בעונותיו למקומות מגנים מאד, רחמנא לצלן, כאשר שכיח עכשו בדורות אלו בעונותינו הרבים. ואפלו אם עדין נלכד במה שנלכד חס ושלום, אף־על־פי־כן יש כח בבחירתו שיחזק את עצמו גם במקומו הנמוך וכו' באשר הוא שם, להמשיך לעצמו בחינת שלמות לשון הקדש, דהינו שאף־על־פי שהאדם הוא כמו שהוא חס ושלום, אף־על־פי־כן אם יהיה חזק בדעתו תמיד לדבר דבורי תורה ותפלה והתבודדות וכו', שכל זה הוא בחינת שלמות לשון הקדש, וכונתו כדי שיזכה על־ידי־זה להכניע ולשבר הרע שלו, כדי שישוב להשם־יתברך - בודאי טוב לו, כי בודאי לא יהיה נאבד שום דבור בעלמא, וברבות הימים, ירחם עליו השם־יתברך, ויתקבצו כל הדבורים דקדשה שהוציא מפיו שהם בחינת לשון הקדש, ועל־ידי־זה יכניע ויבטל רע הכולל, והעקר שיהיה חזק בזה מאד מאד ימים ושנים אף אם יעבר עליו מה, כי הבחירה חפשית לעולם, ועקר הכח על־ידי הדבור, בחינת (תהלים קג, כ): "גברי כח עשי דברו".

כי צריכין לדעת, שאף־על־פי שנאמר בהתורה הנ"ל ששלמות לשון הקדש ותקון הברית תלויים זה בזה, שמי שפוגם בברית - אינו זוכה לשלמות לשון הקדש. ואם כן ישתומם כל אדם, כי לפי זה, 'נפל פתא בבירא', ומה הועילו חכמים בתקנתם מה שגלה לנו עצה להכניע רע הכולל על־ידי שלמות לשון הקדש, הלא הא בהא תליא, ומי שעדין לא יצא מרע הכולל אינו זוכה לשלמות לשון הקדש, ואם כן, מאין יבא עזרו? אך באמת "ישרים דרכי ה' וצדיקים ילכו בם" וכו' (הושע יד, י). כי בודאי לזכות לתכלית השלמות אי אפשר, כי אם כשזוכה לשניהם - לשלמות לשון הקדש ותקון הברית ששניהם תלויים זה בזה, אבל כל זמן שאין זוכין לזה עדין, צריך האדם להתחיל ממקום שיתחיל, ומאיזה בחינה שיתחיל, באיזה נקדה טובה בעלמא - טוב לנפשו ונשמתו, כי בודאי אין שום דבור דקדשה נאבד, ואפלו אם הוא כמו שהוא, יש לו כח להתגבר בבחירתו לדבר דבורים קדושים, שהם בחינת שלמות לשון הקדש, ואם ירבה בדבורים קדושים של תורה ותפלה והתבודדות, סוף כל סוף יתקבצו ויעזרו לו בעלמא דין ובעלמא דאתי (בעולם הזה ובעולם הבא). וכן אין שום נקדה של כבישת יצרו נאבד, שאף־על־פי שלא זכה עדין לתקון הברית בשלמות, אף־על־פי־כן, כל מה שזכה לפעמים להתגבר על יצרו והשתדל למשך עצמו מן הרע - אינו נאבד כלל, אפלו אם לא עלתה בידו כראוי, כמו שמבאר בדברי רבנו ז"ל על פסוק (תהלים פט, י): "בשוא גליו אתה תשבחם". ובכל זה אי אפשר לבאר בכתב הכל, רק כל אחד הרוצה באמת ולבלי להטעות את עצמו יבין דברים הרבה מדברינו אלה: