# א

> מקור: https://rabenu.app/books/yore-dea2/782/62/1/

וזה בחינת אסור כלאים, כי עקר הבריאה היתה בשביל התכלית הזה, שתחזר כל הבריאה ותהיה נכללת באין־סוף, שזה עקר התכלית של כל הנבראים שבעולם - שיחזרו לשרשם הראשון, כי השם־יתברך המציא כל הבריאה מאין ליש בשביל ישראל עם קדוש, כדי שעל־ידי עבודתם ודבקותם בו יתברך יעלו כל הנבראים ויחזירו הכל לשרשו הראשון, שיחזר ויכלל הכל באין־סוף. אבל כל זמן קיום העולם - בהכרח שיהיה בחינה זו בבחינות רצוא ושוב, כי השם־יתברך חפץ בקיום העולם כדי שנעבד אותו יתברך בעולם השפל הזה דיקא, אשר זה כל תענוגיו ושעשועיו יתברך וכנ"ל.

וזה בחינת (בראשית ב, ה): וכל שיח השדה טרם יהיה בארץ וכל עשב השדה טרם יצמח ואדם אין לעבד את האדמה. כי באמת צמיחת וגדול כל הצמחים שבעולם הוא נפלאות תמים דעים, כי בזה אנו רואים בכל עת נפלאות הבורא יתברך, אשר הוא עושה נפלאות בכל עת, שמגרעין אחד של זרע גדל ממנו כמה שבלים, ועקר הגדול הוא אחר שהגרעין נתבלה בארץ ונעשה כאין ואפס - אז חוזר וצומח ממנו דבר הנצמח אילנות או תבואה וכיוצא.

ועל־כן אי אפשר שיגדל ויצמח שום דבר כי אם על־ידי הזריעה בארץ דיקא, כי עקר כח הגדול והצומח הוא על־ידי בחינת בטול אל אין־סוף יתברך, בבחינת התפשטות הגשמיות הנ"ל, כי הגדול והצמיחה הוא בחינת בריאה חדשה, ועל־כן אי אפשר כי אם על־ידי שזורעין הגרעין בארץ והארץ היא בחינות שפלות, בחינת אין, ושם נתבלה הגרעין עד שנעשה כאין ואפס, ולא נשאר ממנו כי אם משהו בעלמא, ואז נכלל הדבר הנזרע באין־סוף, על־ידי שנתבלה ונתפשט מגשמיותו, ואזי חוזר ושב משם מאין ליש, וחוזר ונתחדש ביתר שאת עד שיוצא וגדל וצומח ממנו אילן גדול, וכיוצא.

אבל אי אפשר לשום דבר שיחזר ויעלה לשרשו הראשון להתבטל באור האין־סוף ולהתחדש שם בבחינת רצוא ושוב כנ"ל, כי אם על־ידי האדם, כי הכל נברא בשביל האדם, ו'אדם' בגימטריה 'מה', ונתן השם־יתברך כח וחכמה בהאדם, שיש לו כח בבחירתו להפשיט עצמו מכל גשמיות החמר ולדבק עצמו בהשם־יתברך, עד שיתבטל ויכלל באור אין־סוף ברצוא ושוב כל ימי חייו, ועל־ידי־זה כל העולם בכללו נכלל עמו באין־סוף. כי הכל תלוי בו, כנ"ל.

ועל־כן כל שיח השדה וכל עשב השדה לא צמח, ולא יצא לאויר העולם עד שבא אדם הראשון והתפלל על הגשמים, כמו שפרש רש"י שם. כי התפלה היא בחינת דבקות ובטול לאין־סוף, ועל־ידי־זה העלה כל הזרעים והחזירן לשרשו לאין־סוף, ועל־ידי־זה חזר והמשיך משם הברכה והשפע העליונה שהם מי הגשמים, ועל־ידי־זה צמחו כל הצמחים וכל העשבים. וכן עכשו, אי אפשר שיגדלו שום צמחים כי אם על־ידי האדם, ועקר היא התפלה, כי אין הגשמים יורדין אלא על־ידי תפלות ישראל, כמו שכתוב (איוב לו, לב): "ויצו עליה במפגיע", כי התפלה היא בחינת דבקות ובטול לאין־סוף, כי עקר שלמות התפלה לפעל על ידה להמשיך גשמים הוא רק כשמתפללין במסירות נפש, בבחינת התפשטות הגשמיות, כמו החסידים הראשונים שהיו מתפללין בהתפשטות הגשמיות (ברכות ל:), ועל־כן היו תמיד נענין בתפלתם וירדו גשמים על־ידי תפלתם מיד, כמובא במסכת תעניות הרבה מעשיות מזה (דף יט.). ועל־ידי־זה דיקא גדלים הצמחים, כי עקר גדולם על־ידי בחינות בטול לאין־סוף ברצוא ושוב, שזה בחינות תפלה, כנ"ל: