# יא

> מקור: https://rabenu.app/books/yore-dea2/782/62/11/

וזה בחינת כוס של ברכה של ברכת המזון אחר האכילה (ברכות נב.), כי האכילה היא מגדולי הארץ, דהינו לחם מן הארץ שעליו דוקא חיבין בברכת המזון, ועקר גדולי הצמחים מן הארץ הוא בבחינת בטול אל האין־סוף כנ"ל. ועל־כן על־ידי האכילה זוכין להתבטל ברצון העליון, דהינו בחינת בטול אל האין־סוף, שזהו הארת הרצון שזוכין בשעת האכילה, כמבאר במאמר "כי מרחמם ינהגם" וכו' (בלקוטי תנינא סימן ז), שזהו בחינת (משלי יג, כה): "צדיק אכל לשבע נפשו", בחינת (ישעיה נח, יא): "והשביע בצחצחות נפשך", שזוכין בשעת האכילה דקדשה לאורות הצחצחות, כמבאר במאמר "תקעו" וכו' (בלקוטי תנינא סימן ה), שהם למעלה מהספירות שהוא בחינת בטול אל האין־סוף. ועל־כן אז אחר האכילה אז היין הוא בבחינת יין המשמח, בבחינת (תהלים קד, טו): "ויין ישמח לבב אנוש ולחם לבב אנוש יסעד". ועל־כן יין שבתוך הסעדה אינו משכר, כמו שאמרו רבותינו ז"ל (פסחים קח.), הינו כנ"ל. וזה בחינת כוס של יין של ברכת המזון, כי ברכת המזון נאמר על השבע, ואז יש כח להמשיך היין דקדשה, בחינת יין המשמח, שהוא בחינת הארת הרצון הנ"ל, בחינת בטול אל האין־סוף בקדשה גדולה, כנ"ל:

הלכות כלאי הכרם הלכה ד בהלכות ערלה הלכה ד:

והלכה ה בהלכות ערלה, הלכה ה (אות ח):