# ד

> מקור: https://rabenu.app/books/yore-dea2/782/62/4/

וזה בחינת אסור כלאים, כי כל דבר נשתנה בתמונתו ודמותו, וכל אלו התמונות הם כפי האותיות, שהם בחינות מלכות שמלבש באותו הדבר, שהם בחינת הרצונות הנמשכין מרצון אין־סוף שאין בו שום תמונה, שרצונו יתברך היה שזה האות יהיה לו תמונה זו, ועל ידו יהיה נברא זה הדבר בתמונה הזאת וסדר הזה, וכן בכל פרטי הבריאה, וכמבאר לעיל במאמר הנ"ל. וכל אלו הרצונות והתמונות של כל הדברים שבעולם נמשכין מרצון אין־סוף, שאין בו שום תמונה וכו' כנ"ל. ואי אפשר שיכללו הדברים באין־סוף כי אם על־ידי התפשטות הגשמיות ובטול הישות, ואז נכללין הרצונות המלבשין בהתמונות ברצון אין־סוף הפשוט שאין בו שום תמונה, שממנו נמשכין כל הרצונות וכל התמונות. ועל־כן אי אפשר שיחזרו ויכללו בהאין־סוף כי אם כשנזהרין לבלי לשנות רצון השם־יתברך, שיעמד כל דבר ודבר בצלמו ותמונתו שקבע לו הבורא יתברך שמו.

וזה בחינת אסור כלאי זרעים וכלאי הכרם, כי הזריעה והצמיחה היא בחינת בטול באור האין־סוף ברצוא ושוב כנ"ל. וזה אי אפשר כי אם כשאין משנין התמונות מרצונו יתברך המלבש בכל הרצונות שבכל התמונות, שאז כל הרצונות שבכל התמונות יכולין לחזר ולשוב לשרשן - להתבטל ברצון הפשוט שנמשכו משם תמונתם וצלמם, אבל כשמערבבים הזרעים חס ושלום, וזורעים כלאים חס ושלום - נתערבבים התמונות, ועל־ידי־זה כאלו עוקרין הרצונות המלבשין בהם מרצון האין־סוף מאחר שנשתנו התמונות שלא במינם, ואז אין יכולין לחזר ולהכלל ברצון הפשוט. וזהו קלקול הבריאה, כי עקר הבריאה כדי שתחזר ותכלל באין־סוף כנ"ל, וזה אי אפשר כי אם כשמשמרין שלא לערבב את התמונות, רק כל דבר יעמד בתמונתו וצלמו, שאז הרצון הפרטי המלבש בכל תמונה ותמונה מקשר ברצון האין־סוף שאין בו תמונה, ואז יכולין להפשיט הדבר מגשמיותו שיהיה חוזר ונכלל באין־סוף כנ"ל. אבל כשמערבבין הזרעים וזורעין כלאים ונתערבבו התמונות, על־ידי־זה עוקרין אותם מרצון הפשוט ואינם יכולים לחזר ולהכלל באין־סוף ולהמשיך משם רצון העליון, שזהו עקר הפגם של כל העברות.

ועל־כן אי אפשר להכלל באין־סוף כי אם על־ידי ודוי דברים כנ"ל, כי עקר הפגם של עברה חס ושלום הוא שפוגמין במלכות באותיות הדבורים שהם הרצונות והתמונות ומשנין אותן ועוקרין אותן משרשן וממשיכין אותן להסטרא אחרא חס ושלום. ועל־כן עקר התקון על־ידי ודוי דברים, שעל־ידי־זה חוזרין ומעלין הדבורים בחינת מלכות, בחינת רצונות, לשרשן, על־ידי שחזרו ותקנו הצרופים של האותיות שהם הרצונות כסדר, כמבאר במאמר הנ"ל. וזהו בחינות האסור של כלאים - שמערבבין ומשנין התמונות והרצונות, שעל־ידי־זה עוקרים אותן משרשן, ואינם יכולין להכלל ברצון אין־סוף שאין בו שום תמונה, כנ"ל: