# ז

> מקור: https://rabenu.app/books/yore-dea2/782/62/7/

ועל־כן עקר שתית היין הוא רק בשבת ויום טוב בכוס של קדוש, כי בשבת ויום טוב אז מאיר ביותר אור האין־סוף, כי זה עקר קדשת שבת ויום טוב שאז נפתח אור האין־סוף. ועל־כן על־ידי היין ממשיכין הקדשה של שבת ויום טוב על־ידי כוס של קדוש, כי על־ידי כוס יין של קדוש זוכין להתבטל ולהכלל באור האין־סוף ולהמשיך הקדשה משם כנ"ל. וזה בחינות כוס יין של הבדלה, כי כשיוצא השבת או היום טוב, אז צריכין להמשיך הרשימו של הבטול שתאיר להדעת, כי שבת ויום טוב הוא בחינת בטול אל האין־סוף שנפתח אז כנ"ל, ואחר שבת ויום טוב זהו בחינת ששבין מהבטול, ואז על־ידי הכוס יין של הבדלה ממשיכין הרשימו של הבטול שתאיר להדעת גם בששת ימי החל, שנזכה לדעת גם אז כי 'ה' הוא האלהים' שכלו טוב, וכנ"ל. ועל־כן עושין הקדוש וההבדלה על היין דיקא, כנ"ל: