# ט

> מקור: https://rabenu.app/books/yore-dea2/782/62/9/

וזה בחינת תפלה, שהיא בחינת בטול אל האין־סוף, כנ"ל במאמר הנ"ל. ועל־כן יש ארבע בחינות בתפלה, שהם כנגד ארבעה עולמות אצילות בריאה יצירה עשיה כידוע, דהינו קרבנות ופסוקי דזמרה וברכת קריאת שמע ותפלת שמונה עשרה וכו' כידוע. כי בתחלה צריכין לתקן הארבעה יסודות, שהם בשרשן בחינות ארבע אותיות השם, שזהו בחינת ארבעה עולמות אצילות בריאה יצירה עשיה הנ"ל, כי אי אפשר לזכות לבחינת בטול הנ"ל כי אם כשמתקנין כל המדות הנמשכין מארבעה יסודות, שהם בחינת ארבעה עולמות הנ"ל, כידוע.

ועל־כן צריכין בתפלה לסדר ארבע בחינות הנ"ל, דהינו קרבנות ופסוקי דזמרה וכו', כדי לברר ולתקן ארבעה יסודות, בחינות ארבעה עולמות הנ"ל, ואז זוכין לבחינת בטול אל האין־סוף שהוא בגמר תפלת שמונה עשרה, שהוא כנגד עולם האצילות, ששם עקר הבטול אל האין־סוף. ועקר הבטול הוא אחר שמסים השליח צבור תפלת שמונה עשרה, שאז נופלים על פניהם, ומוסרין נפשם לה', שזהו בחינת בטול אל האין־סוף. ועל־כן אומרים ודוי קדם נפילת אפים שהוא בחינת הבטול, כי אי אפשר לזכות לבחינת בטול האין־סוף כי אם על־ידי ודוי דברים, כנ"ל במאמר הנ"ל.

וזהו בחינת הקדישים שאומרים בין עולם לעולם, דהינו בין קרבנות לפסוקי דזמרה. וכן בין 'ישתבח' ל'יוצר', כי אנו צריכין לתקן כל הארבעה עולמות שהם בחינת ארבעה יסודות, שיהיה כלם קדושים וטהורים, כדי שכלם יתעלו ויכללו למעלה למעלה, ויתבטלו כלם באור האין־סוף, ואז נדע כי 'ה' הוא האלהים' כנ"ל, שזהו בחינת עלמא דאתי. וזהו בחינת הקדיש שהוא הגדלת שמו הגדול יתברך, בחינת "יתגדל ויתקדש שמה רבא", כי עקר הגדלת שמו יתברך הוא בחינת ה' אלהים, שהוא שם מלא, בחינת שם הגדול, כמו שכתוב (תהלים קד, א): "ה' אלהי גדלת מאד", הינו ששם 'ה' אלהים' הוא גדול מאד, כי זה השם כשמתיחד ונכלל יחד בחינת 'ה' הוא האלהים' - זהו עקר גדלתו ורוממותו יתברך, בחינת הגדלת שמו יתברך כמו שיהיה לעתיד שיהיה "ה' אחד ושמו אחד" (זכריה יד, ט), כמבאר שם במאמר הנ"ל.

ועל־כן עקר כונת הקדיש הוא ליחד ולחבר שלשה שמות אלהים עם שלשה שמות 'הויה', הינו בחינה הנ"ל, בחינת 'ה' הוא האלהים', ועל־כן על־ידי הקדיש נכלל עולם בעולם שלמעלה ממנו וכו'. כי עקר הכלליות הוא בבחינה זו בבחינת 'ה' הוא האלהים', בבחינת כלו טוב, לדעת שכל מארעותיו הם לטובתו, כי כל מה שעולין ונכללין מדרגא לדרגא ומעולם לעולם - כל זה הוא בחינת בטול, ואז לפי העליה והכלליות - כן זוכין לדעת, דהינו להגדיל דעתו בכל פעם ולהבין שהכל לטובתו בחינת 'ה' הוא האלהים', שזהו בחינת הקדיש שבין עולם לעולם שעל ידו עולין מעולם לעולם. כי הקדיש שהוא הגדלת שמו יתברך, בחינת 'ה' הוא האלהים', זהו בחינת בטול שהוא בחינת עליה מעולם לעולם כנ"ל. ועל־ידי־זה נטהרין ונתקדשין כל העולמות, עד שזוכין אחר־כך לבטול גמור אל האין־סוף למעלה למעלה, ואז זוכין לדעת גדול בשלמות ויודעין בידיעה שלמה שהכל לטובתו, שזהו בחינת 'ה' הוא האלהים', שזהו בחינת מה שמסימין התפלה בשלום, כי שלום הוא התחברות שני הפכים, דהינו חסדים וגבורות, דהינו לדעת שהכל לטובתו שזהו, בחינת הבטול שזוכין בגמר התפלה, כנ"ל.

ועל־כן אין קדיש בין גאלה לתפלה, דהינו בין בריאה לאצילות, כי שם באצילות עקר הבטול, ושם נכללין באין־סוף בעצמו, כביכול, שהוא למעלה מן הדעת, למעלה מכל הקדשות, כמובן במאמר הנ"ל, שבשעת הבטול בעצמו אין שיך לומר שהכל לטובה, כי שם אינו יודע מעצמו כלל, בחינת 'ולא ידע איש', אפלו הוא עצמו לא ידע. ועל־כן אין שיך שם קדיש, שהוא הגדלת הדעת, לצאת ממחין דקטנות למחין דגדלות, לדעת כי ה' האלהים והכל לטובה, כי כל זה צריכין בעולמות שלמטה - שצריכין להמשיך עליהם ההארה מבחינת אין־סוף, כדי לדעת זאת שהכל לטובה, אבל שם באצילות כשזוכין להבטול בעצמו - שם אין שיך המשכת הקדשה והדעת, כי נתבטלין לגמרי, בחינת אפלו הוא עצמו לא ידע, כנ"ל: