# א

> מקור: https://rabenu.app/books/yore-dea2/839/64/1/

על־פי התורה "ואת הערבים צויתי לכלכלך" (בלקוטי תנינא בסימן ד), עין שם כל התורה היטב:

והכלל לענינינו, שהימים טובים הם קוראין ומגלין את הרצון, שהכל מתנהג ברצונו יתברך לבד, ואין שום חיוב הטבע כלל, כי בכל הימים טובים עשה השם־יתברך עמנו אותות נוראות וכו'. אך יש חיות רעות הדורסים וטורפים שהם חכמי הטבע, שמתגברים בקול שאגתם כנגד קול הקריאה של יום טוב, שרוצים להראות בחכמתם המטעית שהכל על־פי הטבע חס ושלום, וכופרים ברצון וכו'. והכנעתם של אלו החיות רעות חכמי הטבע הוא על־ידי חכם גדול שבקדשה, שיכול לקשר כל הרצונות לשרש הרצון, ששם היא בחינת הסתלקות משה, כידוע (זהר יתרו פט.), והוא בחינת מצח הרצון, בחינת (שמות כח, לח): "והיה על מצחו לרצון" וכו'.

אך כנגד זה יש בחינת מצח הנחש שהוא שרש חכמת הטבע וכו'. וזה המצח הנחש יניקתו מזקני הדור ממאריכי ימים כשאין בהם שלמות, כי 'זקן – זה קנה חכמה' (קדושין לב:), וצריך האדם כל מה שמזקין כל מה שנתוסף ובא לו מימי חייו, להוסיף בכל יום ויום אור קדשה ודעת וכו', אבל כשהזקנים המאריכי ימים שבדור פוגמין את ימיהן וכו', מזה יונק מצח הנחש וכו'. וזה בחינת (איוב יד, א): "קצר ימים שבע רגז".

והתקון לזה - צדקה, שעל־ידי צדקה מתקנין ומעלין פגם נפילת הימים והדעת של הזקנים שאינם כראוי וכו', שמשם היה יניקת מצח הנחש. ואזי נכנע ונופל מצח הנחש ויכולין לקשר כל הרצונות לשרש הרצון ונכנעים החיות רעות חכמי הטבע.

ואז נשמע קול הקריאה של יום טוב שהכל ברצון הבורא יתברך, ואז נמשך יראה וכו', ועל־ידי היראה שופע חסד, בבחינת (במדבר יז, כג): "כי פרח מטה אהרן לבית לוי" וכו'. ועל־ידי החסד נתקים העולם בחסדו לבד וכו' בבחינת (ישעיה סא, ה): "ועמדו זרים ורעו צאנכם וכו', ואתם כהני ה' תקראו" וכו'. וזהו גדל מעלת הצדקה שהוא קשה מאד בהתחלה וכו'; עין שם כל זה היטב: