# ב

> מקור: https://rabenu.app/books/yore-dea2/839/64/2/

וזה בחינת קדשת בכורים, כי עקר התגלות הרצון היה בשעת יציאת מצרים, כי כל הימים טובים שמגלים את הרצון כלם הם 'זכר ליציאת מצרים', כי אז בשעת יציאת מצרים עשה השם־יתברך עמנו נסים ואותות נוראות, ועקר יציאת מצרים היה על־ידי מכת בכורות, כי פרעה הכביד את לבו, ולא רצה לשלח את ישראל בכל האותות נוראות שעשה עמו במכות הראשונות, עד שהביא עליו מכת בכורות. וכל זה מחמת התגברות החיות רעות הנ"ל, שהם בחינת חכמי הטבע שכופרים ברצון, ואפלו כשרואין נס ואות נפלא ונורא - הם חותרים להכחישו. וזה בחינת חרטמי מצרים שהיו חכמים גדולים להרע, כי כל יסודות החכמה של המחקרים - כלם נמשכים מחכמת בני קדם שמשם היו חכמת חרטמי מצרים, רק שאז היו יודעים גם חכמת הכשוף ושמות הטמאה, ועכשו נשכח חכמה זאת, ולא נשאר כי אם חכמת הטבע של המחקרים שירשו היסודות שלהם מחכמת בני קדם, כנ"ל.

ואלו החכמים להרע, בחינת חרטמי מצרים, התגברו בכל פעם בחכמתם הרעה להכחיש האותות נוראות שעשה משה במכות הראשונות, כי הם בחינת החיות רעות הנ"ל שמתגברים תמיד לכפר ברצון ולהגביר חכמת הטבע חס ושלום כנ"ל. ועל־ידי־זה היה כבד לב פרעה ומאן לשלח את העם עד שהביא עליו השם־יתברך מכת בכורות, ואז הכרח להודות על האמת שהשם־יתברך מנהיג עולמו ברצונו ושלח את ישראל.

כי בכור הוא בחינת ראשית, בחינת דעת [כמו שמבאר במקום אחר (סימן א)]. ועל־כן נקראים ישראל 'בכורים', כמו שכתוב (שמות ד, כב): "בני בכרי ישראל". כי כל ישראל כלולים במשה שהוא הדעת, כידוע (זהר רכא.), ועל־כן נקראו ישראל שבאותו הדור – דור דעה (תנחומא חקת ו), הינו שישראל הם בחינת בכור, בחינת דעת, שהם יכולים לקשר כל הרצונות לשרש הרצון לבחינת מצח הרצון, שעל־ידי־זה נכנעים החיות רעות, שהם חכמי הטבע הכופרים ברצון, וכמבאר לעיל, שעל־ידי חכמה ודעת דקדשה מקשרים כל הרצונות לשרש הרצון לבחינת מצח הרצון, שעל־ידי־זה נכנעים החיות רעות כנ"ל. ועל־כן היה עקר יציאת מצרים על־ידי מכת בכורות, כי אז הכניע והפיל בכור דסטרא אחרא שהיא דעת דסטרא אחרא, דעת וחכמה של החיות רעות חכמי הטבע, והגביר וחזק דעת וחכמה של הקדשה, שהוא בחינת בכור ישראל, כי בכור בחינת דעת, כנ"ל.

ועל־כן השתדל מאד יעקב אבינו לקח הבכורה מעשו, כי עשו הוא חזיר היער, בחינת (תהלים סח, לא): "חית קנה", בחינת חיות רעות הנ"ל שהם חכמי הטבע כנ"ל. ועל־כן לקח ממנו הבכורה, כדי להכניע ולהפיל דעתו שלא יינק מבחינת בכור שהוא הדעת דקדשה, רק לקח הבכורה לעצמו לזכות בה לזרעו, שיהיו ישראל נקראים 'בכורים', כי עקר הדעת בשלמות בחינת בכורה שיך לישראל, שהם בשלמות דעתם הם מקשרים כל הרצונות לשרש הרצון, שעל־ידי־זה מכניעים ומפילים החיות רעות בחינת "חית קנה", בחינת עשו, בחינת חכמי הטבע כנ"ל. כי שר של עשו הוא שר של מצרים, כמובא.

ועל־כן לא יצאו ממצרים עד שהביא עליהם מכת בכורות, שאז נכנע ונפל שר של עשו, בחינת בכור דסטרא אחרא, בחינת דעת דסטרא אחרא של חכמי הטבע, והתגבר בכור דקדשה בחינת דעת של ישראל, שהם מקשרים כל הרצונות לשרש הרצון שהוא בחינת משה שנסתלק לשם, ואז נכנעו החיות רעות הנ"ל, ונשמע קול הקריאה של הרצון, על־ידי כל האותות נוראות שעשה עמו השם־יתברך, ואז הכרח פרעה להודות על האמת - שהכל ברצון הבורא יתברך שמו ולהוציא את ישראל, כי לא היה עוד כח להחיות רעות לשאג כנגד התגלות הרצון שנתגלה אז על־ידי האותות נוראות שעשה אז, מחמת שכבר נפל דעתם ונתגבר ונתעלה דעת דקדשה שהוא בחינת בכורי ישראל שנצלו ונמלטו מבין בכורי מצרים, שעל־ידי־זה נתגלה שעקר הדעת בחינת בכורה הוא רק אצל ישראל. כי בכור דסטרא אחרא בחינת בכורי מצרים - נפלו ומתו כלם, ואז התגבר דעת דקדשה עד שקשרו והעלו כל הרצונות לשרש הרצון, שעל־ידי־זה נפלו כל החיות רעות חכמי הטבע, ואז הכרח פרעה להודות ברצון, ואז שלח את בני ישראל, כנ"ל: