# ג

> מקור: https://rabenu.app/books/yore-dea2/839/64/3/

ועל־כן אז נתקדשו בכורות לתנם לכהן, כי הכהן הוא בחינת מצח הרצון, כי כל הכהנים קדושים בקדשתו של אהרן, שנאמר בו (שמות כה, לח): "והיה על מצחו לרצון". ועל־כן הבכור שהוא בחינת הדעת - צריכין לתנו ולקשרו להכהן, כדי שיהיה הדעת מקשר וכלול תמיד בבחינת מצח הרצון, שהוא בחינת כהן, כדי לקשר על־ידי־זה כל הרצונות בשרש הרצון וכו', כנ"ל.

וזה בחינת פדיון בכור שצריכין לפדותו בכסף, כי הכסף שנותנין בעד הבכור לכהן - זה בחינת צדקה שהוא עקר התקון, כי עקר התקון על־ידי צדקה, שמתקן פגם נפילת הימים של הזקנים שאינם כראוי וכו', כנ"ל. ועל־כן צריכין לתן הפדיון שהוא הצדקה להכהן, כי הכהן הוא בחינת זקן דקדשה, בחינת (תהלים קלג, ב): "כשמן הטוב על הראש ירד על הזקן זקן אהרן", בחינת דיקנא דכהנא רבא (זהר ח"ג קלב:). והזקן דקדשה, הוא דיקא צריך לקבל כל הצדקות של ישראל, ועל־ידי־זה עקר התקון, דהינו להכניע מצח הנחש שיונק מהזקנים הפגומים וכו'. כי כשנותנין חס ושלום הצדקה להזקנים הפגומים הנ"ל, אזי נתגדל חס ושלום הפגם יותר, כי מתגבר יותר מצח הנחש חס ושלום, מאחר שנתן כח וחיות להזקנים הפגומים הנ"ל.

וזה בחינת "בעת אפך עשה בהם" (ירמיה יח, כג) – 'הכשילם בעניים שאינם מהגנים' (בבא קמא טז:), שהם הזקנים הפגומים הנ"ל. וזהו: 'בעת אפך' דיקא, כי הם בבחינת אף ורגז הפך הרצון, בחינת "קצר ימים שבע רגז" כנ"ל. על־כן צריכין לבקש מאד מהשם־יתברך שיזכה שתגיע הצדקה שלו להזקנים דקדשה, שהם מוסיפין דעת וקדשה בכל יום ויום, ואז דיקא נכנע מצח הנחש, מאחר שמגביר הזקן דקדשה על הזקנים דסטרא אחרא, ואז מעלה כל החיות והימים הנפולים של הזקנים הפגומים שמהם היה יניקת מצח הנחש כנ"ל, ואז נכנע מצח הנחש ומאיר מצח הרצון ונתגלה שהכל מתנהג ברצון הבורא יתברך שמו כנ"ל.

וזה בחינת הפדיון בכור שצריכין לתן לכהן דיקא, כי הכהן הוא בחינת זקן דקדשה כנ"ל, שאליו דיקא צריכין לתן הפדיון, שהוא בחינת צדקה, כדי להכניע מצח הנחש כדי לגלות הרצון כנ"ל, ועל־כן נקרא 'פדיון', כי הוא פדיון ממש, שהוא המתקת הדינים, כי ממתיקין ומבטלין תקף הדין והרגז בחינת מצח הנחש, שהוא בחינת "קצר ימים שבע רגז", ומאירין וממשיכין הארת הרצון שהוא רחמים וחסדים גדולים, כי על־ידי־זה מתנהג העולם בחסדו בבחינת (תהלים פט, ג): "עולם חסד יבנה", בחינת (ישעיה סא, ו): "ואתם כהני ה' תקראו", כנ"ל: