# ד

> מקור: https://rabenu.app/books/yore-dea2/839/64/4/

ועל־כן נפדה הבכור מבן חדש, כמו שכתוב (במדבר יח, טז): "ופדויו מבן חדש תפדה" וכו'. כי עקר פדיון בכור הוא לתקן פגם נפילת הימים של הזקנים שאינם כראוי, שנתתקן על־ידי הפדיון מכהן שהוא בחינת צדקה לזקנים דקדשה כנ"ל. ואזי ממשיכין קדשת הזקנה דקדשה, שהיא הקדשה של הצדיקים אמתיים זקנים דקדשה, שרק הם נקראים זקנים, בחינת 'זקן – זה קנה חכמה', כי הם מוסיפים קדשה וחכמה ודעת בכל יום ויום, כמו שמבאר שם בהתורה הנ"ל.

וזה בחינת קדשת הבכור, כי בכור הוא ראשית, לשון התחלה וראשית, שזה עקר הקדשה של איש הישראלי, שצריך להתגבר להתחדש בכל יום להתחיל בכל יום מחדש ממש, ולא יפל לעולם לידי זקנה ושיבה דסטרא אחרא, דהינו שלא יהיה נזקן חס ושלום בעבודתו ובמעשיו, הן טובים הן רעים חס ושלום, רק צריך להתחדש בכל יום כאלו היום נולד, כמו שאמר רבנו ז"ל (שיחות הר"ן סימן נא) בעת שגלה התורה הזאת, שאסור לאדם להיות זקן, אפלו צדיק וחסיד אסור להיות זקן בעבודתו, רק להתחיל בכל פעם מחדש, מכל שכן הקטנים במעלה, מכל שכן הגרועים ממש, שבודאי אסור להם באסור חמור להיות בעיניהם כזקנים, כאלו הם כבר זקנים במעשיהם הרעים חס ושלום, ואי אפשר להם לשוב עוד חס ושלום, רק צריכין להתגבר בכל יום מחדש ולשכח כל העבר, רק כאלו נולדו היום מחדש.

וזה עקר זקנה דקדשה כשמתחילין בכל יום מחדש ומוסיפים בכל יום קדשה ודעת ועל־כן נקראין כל ישראל בכורים, כמו שכתוב (שמות ד, כב): "בני בכרי ישראל". כי זה עקר קדשת ישראל - שלא יהיו זקנים דסטרא אחרא חס ושלום, שנמשכין ממלך זקן וכסיל שהם בחינת "קצר ימים שבע רגז", רק יתחדשו בכל יום כאלו נולדו היום, שזהו בחינת בכור, בחינת ראשית והתחלה בכל פעם, שזהו עקר הזקנה דקדשה כנ"ל. ועל־כן נפדה הבכור מבן חדש, כי בכל חדש מתחדשת הלבנה וישראל מונין ללבנה, כי זה עקר קדשת ישראל שהם מתחדשים בכל פעם כמו הלבנה, ועל־כן הם עתידים להתחדש כמותה, כי כל אחד כמו שהתגבר לחדש עצמו בכל פעם, כמו כן יזכה לעתיד לחדש נפשו לטובה בבחינת (תהלים קג, ה): "תתחדש כנשר נעוריכי".

ועל־כן עקר קדשת ראש חדש הוא על־ידי הזקנים דקדשה שיודעים סוד העבור שהם קובעין החדשים, כי זקנים דקדשה בחינת 'זקן - זה קנה חכמה', הם בבחינת התחדשות בכל פעם בקדשתו ועבודתו יתברך, שזהו בחינת קדשת ראש חדש שהיא חדוש הלבנה שהוא סוד העבור שלא נמסר אלא לזקנים הנ"ל, בחינת 'זקן - זה קנה חכמה', בחינת (דברים ד, ו): "כי היא חכמתכם ובינתכם" וכו'.

ועל־כן נפדה הבכור מבן חדש, כי זה עקר הפדיון עקר קדשת הבכור, בבחינת חדש, להתחדש בכל פעם, שזהו בחינת קדשת הזקן דקדשה, שבשביל זה בא הפדיון, שהוא בחינת צדקה, כדי להעלות הימים הנפולים של הזקנים שאינם כראוי, שנפלו לבחינת זקנה דסטרא אחרא, שאינם מוסיפים קדשה בכל יום, ולהמשיך קדשת הזקן דקדשה שמתחדש בכל יום שזהו בחינת בכור, בחינת ראשית והתחלה, בחינת 'בני בכרי ישראל' כנ"ל, שעל־ידי־זה נכנע מצח הנחש ונתגלה מצח הרצון, שעל־ידי־זה נשמע קול הקריאה של הרצון וכו', כנ"ל.

וזה בחינת תפלין שהם במצח, כדי לגלות מצח הרצון, לקשר התגלות הרצון שנתגלה ביציאת מצרים - לקשרו לבחינת מצח הרצון, כי הפרשיות של תפלין מדברים מיציאת מצרים ושהכל ברצונו יתברך, ועל־כן פרשה ראשונה היא (שמות יג, ב): "קדש לי כל בכור" - כי זה עקר בחינת תפלין, שהם בחינת התחדשות המחין בכל יום כאלו נולד היום, שזהו בחינת בכור בחינת ראשית, וכנ"ל. ועין בהלכות תפלין (הלכה ה') על־פי התורה של 'אריכת אפים' (סימן קנה), ועל־פי המעשה של העור וכו' - שם מבאר כל ענין זה באריכות נפלא, עין שם: