# י

> מקור: https://rabenu.app/books/yore-dea2/839/65/10/

ועל־כן באמת זכה יעקב על־ידי־זה לקבל גם הברכה של עשירות מיצחק, כי הא בהא תליא כנ"ל, כי יצחק טעה בעשו, כמו שאמרו רבותינו ז"ל (בראשית רבה סג, י), ועל־כן רצה לברכו קדם מותו על־ידי האכילה דיקא, כי סבור שעל־ידי שיאכילהו עשו, וכונתו יהיה לקבל השארת הדעת ממנו קדם מותו, אז יוכל להאיר בו הדעת בשעת האכילה דיקא כנ"ל. ועל־כן דקדק יצחק ואמר (בראשית כז, ז): ואברככה לפני ה' לפני מותי. 'לפני מותי' דיקא כי כל רצונו ומגמתו היה להשאיר דעתו אחריו אחר מותו כנ"ל, ועל־כן רצה לברכו בעשירות קדם מותו בעת האכילה דיקא וכנ"ל.

אבל רבקה ידעה רשעתו של עשו שאינו חפץ בברכה - שהוא הדעת הקדוש, רק בתאות גשמיות בעולם הזה לבד, על־כן מהרה וקראה את יעקב, וזרזה אותו שיכין ויביא מאכלים לאביו כאשר אהב, כדי לקבל ממנו השארה הקדושה של דעתו הקדוש לפני מותו בעת האכילה דיקא, וכנ"ל, כי זה היה כל מגמת רבקה אמנו ויעקב אבינו. ובחסדי ה' עלתה בידם, וקבל אז ברכת העשירות, כדי לזכות על־ידי־זה להארת הרצון שהוא הארת הדעת, כנ"ל.

ועל־כן בשעה שברכו בעשירות ופרנסה - נתן לו ממשלה ומלכות, כמו שכתוב שם (כז, כח): ויתן לך האלהים מטל השמים וכו' - שהוא פרנסה ועשירות, יעבדוך עמים וכו' - הינו מלוכה וממשלה, כי צריכין ממשלה ומלכות להיות איש חיל, כדי לקבל העשירות עם הארת הרצון כמבאר היטב בהתורה הנ"ל.

וזה שאמר יצחק בעת שנכנס יעקב עם המאכלים (שם כז, כז): ראה ריח בני כריח שדה אשר ברכו ה', זה בחינת הארת הרצון הנ"ל שהוא בחינת 'מה', בחינת 'מה חמית', שהוא סוד ריח, כי 'לית מחשבה תפיסא תמן כלל', רק הוא 'כמאן דארח ריחני' (זהר נח ע.), בבחינת (שיר השירים ח, יד): "ברח דודי ודמה לך לצבי וכו' על הרי בשמים" [כמבאר מעט מזה בדברינו בהלכות ברכת הריח, עין שם והבן]. ועל־כן צעק עשו (בראשית כז, לו): את בכרתי לקח והנה עתה לקח ברכתי, כי הא בהא תליא, כי הברכה לקח על־ידי הבכורה, כנ"ל: