# יד

> מקור: https://rabenu.app/books/yore-dea2/839/65/14/

ויעקב מסר הבכורה לבנו ליוסף, כי בן זקנים הוא לו (בראשית לז, ג). 'זקן - זה קנה חכמה' (קדושין לב:), כמו שאמרו רבותינו ז"ל (בראשית רבה פד, ח), ומובא בפרוש רש"י, שכל מה שלמד משם ועבר מסר לו. ועל־כן מחמת שמסר לו חכמתו ודעתו הקדושה, על־כן מסר לו הבכורה, שהיא בחינת קדשת הדעת שהצדיק צריך להשאיר לבניו ולתלמידיו כנ"ל, כי הבכורה היתה מגיע לראובן, אך בחללו יצועי אביו (דברי־הימים־א' ה, א), ובזה פגם בהדעת, על־ידי־זה נתנה בכורתו ליוסף, שזכה לשמר הדעת בשלמות, כי עמד בנסיון של תאוה זאת שזה עקר שמירת הדעת, והשבטים התקנאו בו על שהוציא דבה עליהם, על־כן חשדו אותו על כל הדברים שדבר עליהם, כמו שאמרו רבותינו ז"ל (קדושין ע.): 'כל הפוסל במומו פוסל'. גם הסתכלו ברוח הקדש שיצאו ממנו ירבעם ואחאב שיעבדו עבודה זרה (תנחומא ויחי ו), על־כן חשדו אותו שמטעה את אביו כמו עשו, עד שהתירו את דמו.

וזה בחינת החלום שספר להם (בראשית לז, ז-ח): והנה אנחנו מאלמים אלמים וכו', והנה קמה אלמתי וגם נצבה וכו'. ויאמרו לו אחיו המלך תמלך עלינו אם וכו'. כי באמת טעו אחיו ביוסף, כי באמת היה צדיק גדול וזכה לקבל עקר הדעת מאביו, ועל־כן הראו לו בחלום שימלך וימשל, והראו לו דיקא על־ידי תבואות השדה שהיו מאלמים אלמים, הינו ענין הנ"ל, שעל־ידי הדעת זוכין לקבל הארת הרצון על־ידי המלוכה והממשלה, על־כן הראו לו שזכה לזה, ורמזו לו דיקא באלמות השדה שהוא בחינת שפע הפרנסה, להורות, שהוא זכה לממשלה ומלוכה שעל־ידי־זה גדלים אלמות השדה, דהינו שפע הפרנסה וכו', כי זכה לזה על־ידי גדל הדעת הנ"ל שקבל מאביו כנ"ל.

ואחיו הבינו דעתו שפותר החלום בענין זה, על־כן התקנאו בו ואמרו לו: המלך תמלך עלינו וכו'. כי אמרו שהוא בהפך, שמטעה את אביו ורוצה למשל ולמלך במלוכה דסטרא אחרא, כמו ירבעם שיצא ממנו, שמלך על ישראל והחטיא אותם מאד על־ידי שני עגלי זהב שעשה להם. כי בהממון והעשירות יש שתי בחינות, כי שרש הממון והעשירות בקדשה גבה מאד מאד, כי נמשך מהידים שיש בים החכמה וכו', ועל־כן מאיר שם הארת הרצון כנ"ל, אבל זה אין זוכה כי אם הצדיק האמת והנלוים אליו באמת שמקבלים דעתו הנ"ל - שמאיר בבן ותלמיד כנ"ל. אבל להפך חס ושלום, מי שאין מקבל הדעת הנ"ל, מכל שכן מי שחולק על הצדיק הזה שמאיר הדעת הנ"ל, כל נפילתו הוא על־ידי הממון והעשירות, כי למטה נאחזים כל העולם הזה בהממון, כמו שמבאר במקום אחר (סימן כג), וכמו שכתוב (הושע ב, י): "וכסף הרביתי להם וזהב עשו לבעל" [ועין מזה במקום אחר (הלכות עבודה זרה, הלכה ג')]. ועל־כן טעו השבטים ואמרו שיוסף רוצה למלך עליהם במלכות דסטרא אחרא הנ"ל עד שהתירו את דמו.

וזה שאמר להם יהודה (בראשית לז, כו-כז): מה בצע כי נהרג את אחינו וכו' לכו ונמכרנו לישמעאלים וכו'. והדבר תמוה מאד, וכי עלה על דעת יהודה שרוצים להרג את יוסף בשביל בצע וממון, עד שאמר להם מה בצע כי נהרג וכו', הלא ידע האמת שכונתם לשמים, לפי טעותם, שרוצים להרגו שלא יטעה אותם או אחרים מהאמונה האמתית שקבלו מאביהם, אבל על כל פנים חס ושלום, אין כונתם כלל בשביל איזה ממון ובצע. רק יהודה רמז להם ענין הנ"ל, מחמת שלפי דעתכם, רצונכם לבערו כדי שלא יקלקל את הדעת הקדוש שהתחילו האבות להמשיך בעולם, ואזי תוכלו אתם להמשיך זה הדעת הקדוש. על־כן אמר להם: מה בצע וכו' לכו ונמכרנו וכו', הינו שלפי זה טוב למכרו ולקבל בעדו ממון. ואתם השבטים שכלכם קדושים כשתקבלו ממון בעדו - תקבלו על־ידי־זה הארת הרצון שמאיר בהממון כשמקבלים אותו כראוי ואזי תתקנו הדבר כראוי, כי מה שלפי דעתכם רצה יוסף לפגם בהדעת הנ"ל שהוא פגם הרצון המאיר בהממון שהוא פגם המלכות והממשלה, על־כן טוב שתמכרו אותו ובזה תפילו אותו מהממשלה, ושוב לא יכול למלך עליכם במלכות דסטרא אחרא חס ושלום ולקלקל את הדעת על־ידי רבוי העשירות כמו ירבעם וכו', אדרבא, תקבלו דמי מכירתו ואז תזכו לקבל ולהעלות הארת הרצון שנפל אצל יוסף לפי טעותם, ואתם תעלו אותו ותקבלו הארת הרצון על־ידי הממון שתקבלו בדמי מכירתו.

נמצא, שלפי טעותם אמר להם יהודה כהגן, כי באמת בודאי גם השבטים היה להם דעת גדול מאד שקבלו מאביהם, רק שטעו ביוסף שקבל הדעת יותר מהם, והם סברו להפך כנ"ל. ועל־כן מכרו אותו בעשרים כסף שהוא מאה מעה, שהם בחינת מאה שערים הנ"ל, כי טעו ואמרו שעל־ידי־זה ימשכו הארת הרצון שמאיר על־ידי שממשיכין העשירות בקדשה מ'מה' ל'מאה' כנ"ל, אבל טעו בזה מאד כמבאר בתורה שפגמו בזה מאד, כי גם צדיקים גדולים יכולין לטעות בהצדיק הגדול מהם עד שירצו להרגו או למכרו בכסף וכו'. ועל־כן התקון על־ידי חמשה שקלים שהם עשרים כסף מאה מעה שנותנין בעד פדיון בכור, שעל־ידי־זה המשכת קדשת הדעת, שהיא בחינת המשכת הרצון שמאיר בהכסף והממון, כנ"ל: