# יז

> מקור: https://rabenu.app/books/yore-dea2/839/65/17/

וזה בחינת ל"ג בעמר. שעקר השמחה אז היא שנסתלק רבי שמעון בר יוחאי, שהשאיר השארת דעת קדוש כזה בעולם, שהוא ספר הזהר הקדוש, שעל־ידי־זה יפקון מן גלותא (זהר נשא קכד:). כמו שדרש על הפסוק (דברים לא, כא): "כי לא תשכח מפי זרעו" וכו'. ועל־כן סוד זה מרמז בפסוק (בראשית לא, מו): "ויאכלו שם על הגל", בחינת "גל עד", כמובא בכתבי האר"י ז"ל (פרי עץ חיים, ספירת העמר, פרק ז). וזהו: 'ויאכלו שם' דיקא, כי על־ידי האכילה של יעקב ובניו הצדיקים, על־ידי־זה המשיכו הארת הרצון, שהוא בחינת הארת השארת הדעת של הצדיק, שזהו בחינת הסתלקות רבן שמעון בר יוחאי בל"ג בעמר, שהשאיר דעת כזה בעולם, שעקרו נמשך על־ידי הארת הרצון בשעת האכילה דיקא, ועל־כן 'ויאכלו שם על הגל', 'ויאכלו' דיקא כנ"ל.

כי תלמידי רבי עקיבא נסתלקו בין פסח לעצרת, והיה העולם שמם וכו', כמו שאמרו רבותינו ז"ל (יבמות סב:), כי בין פסח לעצרת שהם ימי הספירה, אז עוסקים להמשיך זה הדעת הקדוש, שתחלת המשכתו הוא בפסח, שאז הוציאנו על־ידי משה רבנו ממצרים, ואז נולד ונתגלה הדעת הקדוש על־ידי האותות והמופתים הנוראים שעשה לעין כל, שעל־ידי־זה פתח אור הדעת בעולם, והודיע כי ה' הוא האלהים שליט ומושל בעולמו לעשות בו כרצונו. אבל אז בפסח נמשך הדעת בהארה נפלאה שלא בהדרגה, ואחר־כך ביום שני מסתלק זה הדעת הגדול, ומתחילין להמשיך הדעת בהדרגה כסדר על־ידי הנפת העמר ועל־ידי מצות ספירה [ועין מזה במקום אחר בהלכות פטר חמור (הנכלל בהלכות פסח, הלכה ט', אות כ)], ועקר המשכת הדעת הקדוש הזה הוא להמשיכו מדור לדור לנצח.

ובימי רבי עקיבא היה צריך להמשיך דעתו הקדושה לתלמידיו כדי שישאר דעתו לנצח, והתגרה הבעל דבר והכניס ביניהם מחלקת, עד שנסתלקו כלם בימי הספירה דיקא, מחמת שאז צריכין להמשיך הדעת כנ"ל. על־כן התגרה אז דיקא, כדרכו תמיד שבעת ובמקום שרואה שעוסקים לתקן - אז דיקא מתגרה בכל כחו לקלקל חס ושלום.

אבל אתה מרום לעולם ה', כי התקון היה על־ידי רבי שמעון בר יוחאי ותלמידיו שהיה מתלמידי רבי עקיבא, כי רבי שמעון בר יוחאי קבל הדעת מרבו רבי עקיבא והאירו בתלמידיו לנצח. ועל־כן עושין שמחה ביום הסתלקותו דיקא, שהוא ל"ג בעמר, כי זה עקר השמחה, כי אחר הסתלקות הצדיק האמתי - מאיר הדעת ביותר. וזה עקר גדלת הצדיק שהמשיך דעת גדול וקדוש כזה בעולם, והאירו בתלמידיו עד שנשאר הדעת לדורות עולם לנצח: