# יח

> מקור: https://rabenu.app/books/yore-dea2/839/65/18/

ועל־כן סופרין ימי הספירה בעת שגדלה התבואה, ומבקשין אז בכל יום (תהלים סז, ז): ארץ נתנה יבולה יברכנו אלהים וכו'. וכל מספר ימי הספירה הוא מהבאת העמר שעורים עד שבועות שמביאין שתי הלחם מחטים, כי העמר התיר אכילת ישראל, כי אסור לאכל קדם הנפת העמר, כי על־ידי הדעת שממשיכין על־ידי הנפת העמר, על־ידי־זה זוכין להמשיך הארת הרצון בשעת האכילה שזה עקר תקון אכילת ישראל כנ"ל. ועל־כן אז מבקשין על זה ש תתן הארץ יבולה ויברכנו אלהים. כי עקר הברכה הוא הארת הרצון שהוא מקור הברכה, בחינת (במדבר ו, כה): "יברכך ה' וישמרך יאר ה' פניו" וכו', כנ"ל (אות ג). שזהו בחינת מה שמבקשין בספירה: אלהים יחננו ויברכנו יאר פניו אתנו סלה, דהינו הארת הרצון בשעת האכילה והפרנסה שמקבלין אז, כי אז גדלה התבואה וכנ"ל. וכן המן שהוא בחינת פרנסת ישראל, נמשך בימי הספירה - בחמשה עשר באיר, כי המן בחינת הארת הרצון שנמשך על־ידי הדעת של משה בחינת (שמות טז, טו): "כי לא ידעו מה הוא", בחינת 'מה', בחינת 'תכלית הידיעה אשר לא נדע', שהוא בחינת הארת הרצון, כמבאר שם בהתורה הנ"ל.

ועל־כן 'לא נתנה תורה אלא לאוכלי המן' (מכילתא בשלח טז, ד), כי מחמת שבימי הספירה נמשך הדעת הנ"ל, על־כן אז נמשך הפרנסה בחינת מן, בחינת ארץ נתנה יבולה, שעל־ידי־זה מקבלין הארת הרצון שעל־ידי־זה עקר קיום המשכת הדעת מדור לדור לנצח כנ"ל.

וזה (דברים טז, ט-י): "שבעה שבעת תספר לך מהחל חרמש בקמה וכו', ועשית חג שבעות לה' אלהיך מסת נדבת ידך אשר תתן" וכו'. כי בשבועות שהוא קבלת התורה שאז עקר המשכת הדעת הנ"ל, אזי עקר התקון על־ידי הצדקה וממון שנותנין לצדיקי אמת, בחינת 'מסת נדבת ידך אשר תתן', כי על־ידי־זה נתתקן כל ממונו ופרנסתו, וזוכה להארת הרצון בשעת האכילה, שעל־ידי־זה עקר קיום המשכת הדעת, כנ"ל: