# יט

> מקור: https://rabenu.app/books/yore-dea2/839/65/19/

וזה: "מלכותך מלכות כל עלמים וממשלתך בכל דור ודר" שנסמך לפסוק "סומך ה' לכל הנפלים וכו', עיני כל" וכו' (תהלים קמה, יג-טו). כי מבאר בהתורה הנ"ל, בענין הדעת הנ"ל של בן ותלמיד, שעל־ידי־זה ממשיכין הארת הרצון בעת האכילה, שלזכות לזה צריכין להיות איש חיל ולא ההפך, שהוא ענין חלישות ורפיון ידים שקורין שלימזלניק וכו', ואז דיקא יכול לזכות להארת הרצון המפלג בעת האכילה וכו', עין שם כל זה היטב, ואיך הולך ומבאר שם, כי המלכות מקבץ כל הבטחונות שהכל מסתכלין על פרנסה, ועולה עמהם ומקבל הפרנסה מים החכמה שהוא הדעת של בן ותלמיד הנ"ל, הינו מהידים שהם הרמזים שיש בים החכמה, בבחינת (תהלים קד, כה): "זה הים גדול ורחב ידים" וכו', כי הרמזים נקראים ידים, בחינת (משלי א, כד): "נטיתי ידי" וכו'.

ועל־כן מי שרוצה לחגר מתניו לתת פרנסה לאשתו ובניו וכל התלויים בו צריך שיהיה איש חיל וכו', שיהיה לו בחינת ממשלה ומלכות כדי שיהיה לו חלק בהמלכות דקדשה, כדי שיוכל לקבל פרנסה מהידים הנ"ל ששם מאיר הארת הרצון וכו' כנ"ל. ועל־כן אז דיקא זוכה להארת הרצון המפלג בשעת האכילה שהיא הפרנסה, כנ"ל.

ובאור הדברים לפי עניות דעתנו הוא, כי עקר הארת הדעת הנ"ל הוא התחזקות גדול ועצום מאד מאד לכל אחד ואחד בכל מקום שהוא, שזהו עקר הארת דרי מטה - לחזקם ולאמצם לעוררם ולהודיעם שעדין ה' אתם ואצלם וכו', כי "מלא כל הארץ כבודו" וכו' (ישעיה ו, ג), וכל אחד כפי שנמשך אחר אמתת הדעת הקדוש הזה - כן זוכה להיות איש חיל וזריז וזוכה לקבל לעצמו בחינת מלכות וממשלה, ואז דיקא יכול לתן פרנסה לאשתו ובניו וכל התלויים בו, ויכול לזכות לעשירות גדול דקדשה על־ידי־זה, ולקבל בהאכילה והפרנסה והעשירות הארת הרצון שהוא עקר קיום המשכת הדעת הנ"ל.

ועקר הוא האמונה, כאשר הבנתי משיחותיו הקדושות שסח עמנו אחר התורה הנ"ל, שעל־ידי האמונה זוכין להארת הרצון המפלג עד שלא ידע כלל מה הוא רוצה ויצעק וכו', כנדפס בסוף הספורי מעשיות, עין שם (שיחות הר"ן סימן לב). והוא שיך להתורה הנ"ל, כי הכל אחד, כי מי שמתחזק באמונה שלמה בהשם־יתברך ומאמין שהשם־יתברך מלא כל העולם כבודו, ואם הוא כמו שהוא עדין השם־יתברך אצלו ועמו וקרוב אליו תמיד, אזי בודאי הוא איש חיל ויש לו חלק בבחינת מלכות וממשלה.

כי אמונה היא עקר ההתחזקות, בבחינת (תהלים צג, א): "לבש ה' עז התאזר", בחינת (ישעיה יא, ה): "והיה צדק אזור וגו' ואמונה אזור חלציו", שזה צריך כל אחד מישראל להמשיך עליו מחדש בכל יום - לאזר אזור במתניו לחגר עצמו באמונה שלמה בהשם־יתברך ובצדיקי אמת, להיות כגבור ערוך מלחמה ללחם מלחמת ה' בכל יום. ועל זה אנו מברכין בכל יום: 'אוזר ישראל בגבורה', שזהו בחינת: "הכון לקראת אלהיך ישראל" (עמוס ד, יב). ועקר המלחמה להתחזק עצמו לבלי לפל בשום אפן, והעקר ההתחזקות הוא על־ידי ים החכמה של הצדיק האמת שמאיר בבן ותלמיד כנ"ל. והעקר על־ידי הרמזים, כי אי אפשר לבאר הכל בפה, וצריכין להבין הרמזים שמרמז לנו בכל עת על־ידי הידים שיש בים החכמה, ואז כשמאמין באמת שעדין ה' אתו אז בודאי מקבל עז וממשלה ומלכות דקדשה, שזה עקר המלכות באמת, בבחינת (שבת סז.): 'כל ישראל בני מלכים הם'.

כי זה ידוע וברור לכל משכיל, שאין שום ממשלה ומלוכה אמתית בעולם כי אם מלכות דקדשה, דהינו כשיש לו איזה מלכות וממשלה בשביל להגדיל כבודו יתברך, שהוא בחינת מלכות הקימת לנצח, בחינת (תהלים כב, כט): "כי לה' המלוכה". אבל כל בחינת מלכות וממשלה והתנשאות שאינו לשם שמים - הכל הבל נדף אין בו ממש, כמו שאומרים: 'ואנשי השם כלא היו' וכו', כי 'היום בכאן ומחר בקבר, ואין מלכותו מלכות עולם' (ברכות כח.), "ואם יעלה לשמים שיאו וכו', כגללו לנצח יאבד" וכו' (איוב כ, ו־ז).

ועל־כן עקר המלוכה והממשלה הוא כשזוכה לחזק עצמו ולידע כי עדין ה' אתו, ועל־ידי־זה, לא די שמחזק עצמו, אף גם הוא יכול לעורר ולחזק לב אחרים להמשיך הארת הדעת הנ"ל בבנים ותלמידים רבים, כל אחד לפי בחינתו. וזה עקר המלכות והממשלה האמתית הקימת לעד ולנצח, כי "מלכותו בכל משלה" (תהלים קג, יט), וכמו שאמרו רבותינו ז"ל (גטין סב.): 'מאן מלכי - רבנן, שנאמר (משלי ח, טו): "בי מלכים ימלכו"'. כי כשמאיר איזה דבור מהדעת הקדוש הנ"ל בחברו - נעשה חברו תלמיד אצלו והוא בחינת רב, שזה עקר המלכות, בחינת 'מאן מלכי רבנן', הינו המאירים הדעת האמתי של התורה הקדושה בעולם, בחינת "בי מלכים ימלכו".

ועל־כן מי שהוא חפץ בחיים אמתיים ומשתדל להמשיך על עצמו הדעת הקדוש הנ"ל, אסור להיות חלש ורפה ידים [שקורין שלימזלניק], רק צריך לחזק ידיו בה' ולהשתדל שיהיה לו חלק בבחינת מלכות וממשלה, על־ידי שמאיר הדעת בחברו, שעל־ידי־זה הוא מושל עליהם בממשלה אמתית, בבחינת (שמואל־ב' כג, ג): "צדיק מושל" וכו' כמובן במקום אחר (סימן לד), וכמבאר בתחלת התורה הנ"ל, שכל אדם צריך לקים זאת - לעסק בישוב העולם, לדבר עם חבריו מהתכלית האמתי והנצחי, להאיר בהם יראת שמים וכו', כי "לא לתהו בראה לשבת יצרה" וכו' (ישעיה מה, יח), עין שם. 'לשבת' דיקא, בחינת מלכות שנקראת ישיבה, בחינת (אסתר ה, א): "והמלך יושב על כסא" וכו', בחינת 'אין ישיבה בעזרה אלא למלכי בית דוד בלבד' (יומא כה.), כי כל אחד מישראל צריך שיהיה לו חלק במלכות דקדשה, על־ידי שמאיר הדעת בחבריו וכו' כנ"ל, ואז דיקא יכול לקבל פרנסה ועשירות, ולזכות על־ידי־זה להארת הרצון המפלא הנ"ל.

וזה בחינת מלכותך מלכות כל עולמים - שמלכותו יתברך מולכת ומושלת בכל העולמות כלם מראש כל דרגין עד סוף כל דרגין, ואפלו בשאול תחתיות ומתחתיו, כי לית אתר פנוי מניה. וכמו שכתוב (תהלים קג, יט): "ומלכותו בכל משלה". אך לידע להודיע זאת לכל באי עולם הוא רק על־ידי הצדיקי אמת, שעוסקין בזה להמשיך הדעת הקדוש הנ"ל, שעל־ידי־זה מודיעים כחו וממשלתו יתברך מדור לדור, שמזה מדבר כל המזמור הקדוש הזה, שהוא 'תהלה לדוד', שעליו אמרו רבותינו ז"ל (ברכות ד:): 'כל האומר תהלה לדוד שלש פעמים בכל יום מבטח לו שהוא בן עולם הבא', כמו שכתוב שם (תהלים קמה, ד-ז): דור לדור ישבח מעשיך וכו', זכר רב טובך יביעו וכו', כמו שפרש רש"י שם, עין שם. יודוך ה' כל מעשיך וחסידיך יברכוכה, כבוד מלכותך יאמרו וכו', להודיע לבני האדם גבורתיו וכבוד הדר מלכותו, מלכותך וכו'. הינו שהחסידים, שהם הצדיקי אמת, מודיעים לבני האדם גבורתיו וכבוד הדר מלכותו, כי מודיעים ש מלכותך מלכות כל עולמים וכו' כנ"ל. והעקר על־ידי שממשיכין מלכותו וממשלתו מדור לדור לנצח, בבחינת וממשלתך בכל דור ודר, כי זה עקר הארת הדעת הנ"ל שיתקים מלכותו וממשלתו יתברך מדור לדור לנצח כנ"ל.

וזה על־ידי סומך ה' לכל הנפלים וזוקף לכל הכפופים - הינו בחינת המשכת הדעת הנ"ל בדרי מטה, שעקרו לסמך ולזקף את כל הנופלים והכפופים, לחזקם ולאמצם, לסעדם ולהקימם שלא יפלו, על־ידי שמודיעים להם כי ה' אתם עדין, כי 'מלא כל הארץ כבודו' וכנ"ל. ועל־ידי־זה עולה המלכות ומקבלת הפרנסה על־ידי הבטחונות של כל העולם, שעיניהם מסתכלות על פרנסה, שעל־ידי־זה מקבלת הפרנסה מהידים שבים החכמה, שעל־ידי־זה מאירה הארת הרצון בשעת האכילה, שכל זה הוא בחינת עיני כל אליך ישברו ואתה נותן להם את אכלם בעתו דיקא, פותח את ידך ומשביע לכל חי רצון וכו', כמבאר שם בהתורה הנ"ל, עין שם. ועל־כן נסמכו זה לזה, וכנ"ל: