# כ

> מקור: https://rabenu.app/books/yore-dea2/839/65/20/

וזה בחינת לחם הפנים, שנצטוינו שיהיה מנח לחם תמיד לפני ה' בבית־המקדש, וביום השבת אכלו אותם הכהנים, כי עקר הארת הרצון הוא בשבת, שזהו בחינת גדל המצוה של אכילת שבת, כי אז בשעת האכילה עקר הארת הרצון כנ"ל. ועל־כן היה מכרח שיהיה בבית־המקדש לחם תמיד בלי הפסק, כי עקר הדעת הוא בבית־המקדש, שכלול מבחינת בן ותלמיד וכו', כמו שמבאר בתורה הנ"ל באר היטב. ועקר קיום הדעת הוא על־ידי הרצון המאיר בשעת האכילה דיקא כנ"ל. ועל־כן היה ההכרח שבבית־המקדש שהוא בחינת הדעת של בן ותלמיד, יהיה מנח שם לחם הפנים תמיד בלי הפסק רגע, כמו שאמרו רבותינו ז"ל (שבת קלג:), כדי שיהיה נמשך שם הארת הרצון שמאיר בהלחם והפרנסה דיקא, כנ"ל.

ועל־כן נקרא לחם הפנים - על שם הארת הרצון, שהיא בחינת הארת פנים, בחינת "יאר ה' פניו אליך ויחנך" וכו', כמו שמבאר שם. ועל־כן נסמך בפרשת אמר פרשת לחם הפנים לפרשה של מצות נרות המנורה, זה בחינת (תהלים קד, טו): "להצהיל פנים משמן", הינו בחינת הארת פנים, הארת הרצון שמאיר בהלחם, בחינת "ולחם לבב אנוש יסעד", כמו שמבאר שם בהתורה הנ"ל: