# כא

> מקור: https://rabenu.app/books/yore-dea2/839/65/21/

וזהו שנסמך בשמואל בענין דוד שברח אל אחימלך הכהן, שנתן לו לחם הפנים לאכל וחרב גלית הפלשתי (שמואל־א' פרק כב). כי השם־יתברך סבב בנפלאותיו, שדוד המלך אכל לחם הפנים על־ידי שזכה להיות איש חיל כזה לנצח מלחמות ה' להרג את גלית הפלשתי, כי מי שהוא איש חיל וכו' זוכה להארת הרצון בשעת האכילה על־ידי שיש לו חלק בהמלכות והממשלה. ועל־כן דוד המלך שזכה לעקר מלכות דקדשה, כי היה איש חיל נפלא ונורא עד שהרג גלית ולחם כל המלחמות ה', על־כן בודאי היה זוכה להארת הרצון בשעת האכילה. על־כן נסמך ענין חרב גלית שנתן לו לענין מה שהאכילו לחם הפנים, כי דוד היה צריך לאכל לחם הפנים שהוא עקר האכילה דקדשה שאוכלים הכהנים, כדי לקבל הארת הרצון על כל ישראל, כי מחמת שהיה איש חיל כזה שהרג גלית והיה צריך לכבש המלוכה על כל ישראל, בודאי מגיע לו לאכל לחם הפנים שהוא הארת הרצון בשעת האכילה וכנ"ל. ועל־כן נסמכו זה לזה, וכנ"ל: