# כו

> מקור: https://rabenu.app/books/yore-dea2/839/65/26/

וזה בחינת חלה שצריכין לתן לכהן, כי כבר מבאר, שישראל צריכין לקדש אכילתם כדי שיוכלו לקבל הארת הרצון בשעת האכילה, שבשביל זה צריכין לתן כל מתנות כהנה מכל מה שאוכלין, כמו שמבאר לעיל בתחלת הדרוש הזה (אות ג). וזה בחינת חלה לכהן, כי אף־על־פי שכבר נתנו מהתבואה תרומות ומעשרות בעת הגרן - עדין צריכין לתן חלה לכהן בעת שנותנין מים בהקמח ומתחילין לגלגל העסה לעשות ממנה לחם, כי עקר הרצון הוא בשעת האכילה ביותר, כמבאר שם בהתורה הנ"ל, שבשעת האכילה דיקא מקבלין הארת הרצון. ועל־כן כשעוסקין לעשות לחם מהקמח שזה עקר האכילה, אז צריכין ביותר לקדש הלחם כדי שנוכל לקבל על ידו הארת הרצון. ועל־כן נותנין חלה כשמתחילין לעשות לחם שהוא סמוך להאכילה ביותר, כי אז סמוך ביותר להארת הרצון. ועל־כן אז צריך לקדשה עוד הפעם על־ידי שנותנין חלה להכהן, שכלול מהדעת של בן ותלמיד, שעל־ידי־זה מאיר הארת הרצון בשעת האכילה, וכנ"ל.

ועל־כן 'חלה' לשון 'תוחלת' וקווי שהוא בחינת רצון וגעגועים, בחינת (איכה ג, כו): "טוב ויחיל ודומם לתשועת ה'", וכתיב (תהלים עא, יד): "ואני תמיד איחל", וכמו שכתוב (מיכה א, יב): "כי חלה לטוב" וכו', כי התוחלת והתקוה הוא בחינת רצון - שמיחלים ומקוים שימלא ה' יתברך רצוננו הטובים להתקרב אליו ולתורתו הקדושה. ועל שם זה נקרא 'חלה', כי על־ידי־זה שנותנין לכהן החלה זוכין להארת הרצון שהוא בחינת תוחלת ותקוה, כנ"ל: