# כז

> מקור: https://rabenu.app/books/yore-dea2/839/65/27/

ועל־כן מצות חלה תקנו רבותינו ז"ל גם בזמן הזה בחוץ־לארץ (יורה דעה, סימן שכב, סעיף ב), כי רק זה נשאר לנו בגלותנו הארך המר - שרצוננו וכספנו ותקותנו ותוחלתנו חזקים עדין לשוב אליו יתברך ולארצו ולתורתו וכו'. כי אף־על־פי שעובר עלינו מה שעובר בכלליות על כל ישראל, ובפרטיות על כל אחד ואחד, אשר כמעט אפס תקוה חס ושלום, כי צרות מצרות שונות מתחדשות בכל עת בגוף ונפש וממון, וכמו שאמרו רבותינו ז"ל (סוטה מט.): שאין יום שאין קללתו מרבה מחברו וכו', ואין לנו שום חיות כי אם התקוה והתוחלת והרצון החזק שהוא בחינת הארת הרצון הנ"ל, כמו שכתוב (איכה ג, יח): "ואמר אבד נצחי וכו' זאת אשיב אל לבי על־כן אוחיל" וכו'.

וזה בחינת (שיר השירים ח, ד): השבעתי אתכם בנות ירושלם - שהם האמות העולם, כמו שפרש רש"י שם: מה תעירו ומה תעררו את האהבה עד שתחפץ - הינו שישראל אומרים לכל המונעים מן הקדשה, שהם בחינת עכו"ם וסטרא אחרא: מה תעירו ומה תעוררו את האהבה שביני למקום, עד שתחפץ - כי לא תועילו כלום בכל מיני הסתות ופתויים ומניעות וכו' שאתם מונעים אותנו מתורתו ועבודתו יתברך. כי אף־על־פי שנדמה לכם שפעלתם הרבה מאחר שבטלתם אותנו מכמה קדשות בכלליות ובפרטיות, כי החרבתם בית מקדשנו והגליתנו מארצנו, ועדין אתם מרקדים ומשתררים עלינו חנם בכמה מיני מניעות והסתות, ומבטלים ישראל הרבה מתורה ותפלה וכו', אף־על־פי־כן לא תועילו כלום, כי מה תעירו ומה תעוררו את האהבה - כי לא תוכלו לקלקל את האהבה שבינינו למקום, כמו שפרש רש"י שם: עד שתחפץ - 'בעוד שתחפץ'. כי עוד החפץ והרצון והכסופין שלנו חזקים ותקיפים מאד מאד אליו יתברך, ומאחר שהרצון חזק - בודאי לא תועילו כלל ברעש המניעות והבלבולים שלכם, כי הרצון עולה על הכל, כמו שמבאר בדברינו כמה פעמים עצם מעלת הרצון עד אין־סוף (ועין מזה בהלכות ערב הלכה ג').

ועל־כן תקנו רבותינו ז"ל גם עתה בזה הזמן בחוץ־לארץ, שלא תתבטל תורת חלה. כי חלה בחינת הארת הרצון בשעת האכילה כנ"ל, שזה נשאר לנו גם אתה בגלותנו הארך, כנ"ל.

וזה בחינת (ויקרא כו, מד): ואף גם זאת בהיותם בארץ איביהם לא מאסתים ולא געלתים לכלתם וכו', ואיתא בזהר (בחקתי קטו:): 'לכלתם' חסר, לשון כלה וכו', עין שם. ובזה נוכל לפרש לענינינו, כי כלה לשון רצון וכסופין, כמו שכתוב (תהלים עג, כו): "כלה שארי ולבבי" וכו'. הינו שבעצם גלותנו בארץ אויבינו מבטיח השם־יתברך את ישראל ואומר: ואף גם זאת וכו' - לא מאסתים ולא געלתים לכלתם - 'לכלתם' דיקא, בשביל בחינת הכליון עינים והתקוה והרצון והכסופין החזקים שיש להם לשוב אלי וכנ"ל. וזה אנו ממשיכין עלינו על־ידי מצות חלה כנ"ל שהיא בחינת 'גם זאת', כי שעור עסה לחלה הוא מ"ג ביצים, וכמובא בדבריו ז"ל (סימן נה), הינו על־ידי מצות חלה שהיא בחינת 'גם זאת', שעל־ידי־זה נתקדש הלחם שהוא עקר האכילה, עד שזוכין על ידו להארת הרצון כנ"ל, על־ידי־זה לא מאסתים וכו' לכלתם - מחמת גדל הכליון עינים שיש להם לישועה האמתית לשוב אליו יתברך שהוא בחינת הארת הרצון וכנ"ל.

ועל־כן דקדקה התורה במצות חלה וכתבה (במדבר טו, יט): "והיה באכלכם מלחם הארץ תרימו" וכו', שהזכירה התורה האכילה בפרוש. להורות, שעקר מצות חלה היא בשעת העסק לעשות לחם לאכילה, שאז צריכין ביותר להמשיך הארת הרצון שמאיר בשעת האכילה ביותר, בחינת "והיה באכלכם" דיקא, וכנ"ל: