# ד

> מקור: https://rabenu.app/books/yore-dea2/839/65/4/

וזה בחינת מעלת הפדיון שנותנים ממון לצדיקי אמת, כדי לפדות נפשו או נפש יוצאי חלציו מכל מיני צער וחולאת ויסורים חס ושלום, על־ידי הממון דיקא שנותן להצדיק, שהוא הרב האמת המאיר בבן ותלמיד. כי כל מיני צער ויסורים חס ושלום נמשכין רק מפגם הדעת חס ושלום, דהינו על־ידי שמסיח דעתו חס ושלום מלזכר את השם־יתברך בכל עת ורגע, בבחינת (דברים לא, יז): "הלא כי אין אלהי בקרבי מצאוני כל הרעות האלה" חס ושלום, כי אין יסורין בלא עון (שבת נה.), וכל העונות נמשכין על־ידי הרוח שטות שהוא פגם הדעת הנ"ל, כמו שמבאר שם בתחלת התורה הנ"ל.

ועקר הצער והיסורין חס ושלום, נמשכין על־ידי שנפגם בחינת הארת הרצון על־ידי פגם הדעת, כי כשזוכה למשך מהרב בחינת הארת הדעת הנ"ל, על־ידי־זה נמשך הארת הרצון בשעת האכילה, ועל־ידי הארת הרצון נמשך כל טוב וחסד ורחמים וכל הישועות שבעולם, כי כלם נמשכין מהארת הרצון העליון, וכל אחד כפי מה שפוגם חס ושלום בהדעת הנ"ל ואינו משתדל לחזר אחר רב אמתי כזה - לקבל ממנו הדעת הנ"ל, כמו כן נפגם חס ושלום הארת הרצון. ומפגם הרצון משם נמשכין כל החסרונות וכל היסורים חס ושלום, כי כל הדברים נמשכין מהארת הרצון, וכנ"ל.

ובשביל זה כשפגם אדם הראשון בהדעת על־ידי אכילת עץ הדעת, עקר קללתו היה בענין הפרנסה, כמו שכתוב: "בעצבון תאכלנה", "בזעת אפיך תאכל לחם" וכו', אף־על־פי שבאמת כל הצרות והיסורים וכל החולאת חס ושלום, הכל נמשך מקללה זאת, כי עקר הפגם של אדם הראשון שפגם בהדעת - הגיע אל האכילה והפרנסה, שלא זכה להארת הרצון בשעת האכילה, ומשם נמשך כל היסורין חס ושלום כנ"ל. ועל־כן בזה שנתקלל בענין האכילה והפרנסה 'בזעת אפיך תאכל לחם' שהוא בחינת חרון אף הפך הרצון, בזה כלול כל היסורים חס ושלום, כי כלם נמשכין מפגם הרצון בשעת האכילה שנמשך מפגם הדעת, כנ"ל.

וזה בחינת (קהלת ו, ז): כל עמל האדם לפיהו - שכל העמל והיסורים והצרות של האדם הכל מחמת פיהו - מחמת פגם האכילה שאינו זוכה לקבל אז הארת הרצון כנ"ל, וזה מחמת שפגם בהדעת כנ"ל. וזה שסים שם: וגם הנפש לא תמלא - הינו בחינת פגם הדעת, כי עקר שביעת ומלוי הנפש הוא על־ידי הדעת שהוא עקר חיות הנפש, כמו שכתוב (שם ז, יב): "החכמה תחיה". ואזי נאמר (תהלים קז, ט): "ונפש רעבה מלא טוב", שהוא הדעת הפך פגם הדעת שנאמר עליו (משלי יט, ב): "וגם בלא דעת נפש לא טוב". כי עקר החיות בשלמות ובמלוי הוא על־ידי הדעת, כמו שכתוב (שם כד, ד): "ובדעת חדרים ימלאו". כי כשאין בו דעת - הוא חסר לעולם, בבחינת (נדרים מא.): 'דעת חסרת מה קנית' וכו'. וזה בחינת (דברים לד, ט): "ויהושע בן נון מלא רוח חכמה", 'מלא' דיקא [בחינת "ומלאו את הארץ" וכו', בחינת "מלא כל הארץ כבודו", שכל זה הוא על־ידי הדעת הקדוש, עין שם היטב בסוף התורה הנ"ל איך מדקדק שם הרבה בתבת מלא ומחבר יחד 'מלא רוח חכמה' עם 'ומלאו את הארץ', 'מלא כל הארץ כבודו' וכו', עין שם והבן היטב]. נמצא שעקר מלוי הנפש הוא הדעת. וזהו וגם הנפש לא תמלא - שהוא פגם הדעת, על־ידי־זה כל עמל האדם לפיהו - שיש לו עמל ויסורין חס ושלום על־ידי פיהו, על־ידי שאינו זוכה להארת הרצון בשעת האכילה, שמשם כל היסורים והחסרונות, על־ידי שנפגם הממון והפרנסה על־ידי פגם הדעת עד שאינו זוכה להארת הרצון, וכנ"ל.

ועל־כן נותנין מעות על פדיון להצדיק שממשיך הארת הדעת הנ"ל, כי על־ידי המעות שנותן לו - נתתקן כל ממונו, ונמשך על ממונו ופרנסתו הארת הרצון הנ"ל, שהוא עקר התקון הנמשך על־ידי הארת הדעת, וכשמאיר הרצון - נתתקן ונתמלא כל החסרונות, כי כל הישועות והטובות על־ידי הארת הרצון, כנ"ל: