# ט

> מקור: https://rabenu.app/books/yore-dea2/839/65/9/

ועל־כן השתדל יעקב להוציא הבכורה מעשו, והוציאה ממנו בעת האכילה דיקא, כמו שכתוב (בראשית כה, כט-ל): ויזד יעקב נזיד וכו', ויאמר הלעיטני נא וכו', ויאמר מכרה כיום את בכורתך לי וכו'. ואמרו רבותינו ז"ל (פרקי דרבי אליעזר לו), שאותו היום מת אברהם אבינו ובשל יעקב עדשים להברות את אביו וכו' (בראשית רבה סג, יד). כי מבאר בהתורה הנ"ל, שכל אדם צריך לעסק בזה להמשיך הדעת הקדוש הזה בעולם, וזה עקר השארתו אחר מיתתו בחינת חליפות וכו'. ואברהם שעסק בזה כל ימיו, והשאיר זה הדעת הקדושה לדורות אחריו עד היום הזה, ועל־כן ביום שנסתלק עסק יעקב להברות ולהאכיל את אביו כדי להמשיך על־ידי האכילה דיקא השארת הדעת הנ"ל של אברהם, על־ידי הארת הרצון שמאיר בעת אכילה.

וזה סוד הבראת האבל שמנחמין אותו על־ידי אכילת סעדת הבראה (יורה דעה סימן שעח), כי כשמת קרובו חס ושלום, ונסתלק הדעת כפי ערך הנפש שנסתלק, וזה עקר האבלות על הדעת שנסתלק, אזי מנחמין אותו על־ידי סעדת ההבראה, להורות שבודאי לא נסתלק לגמרי, ובודאי נשאר הארה מדעתו, ומקבלין אותה על־ידי אכילת ישראל דיקא כנ"ל, והעקר הוא בשעת הסתלקות הצדיקי אמת שעסקו בזה להאיר הדעת בעולם, בפרט אברהם שהיה הראשון שעסק בזה. ועל־כן עסק יעקב לבשל המאכלים להאכיל את אביו להמשיך השארת הדעת של אברהם על־ידי אכילת סעדת הבראה.

וזה שאמרו רבותינו ז"ל (בבא בתרא טז:): שמבשלין עדשים וביצים, להורות, שגלגל הוא החוזר בעולם, הינו בחינת (קהלת א, ד): "דור הלך ודור בא", שהדור שהולך - הוא הדור שבא בחינת גלגולא דנשמתין, כמובא (זהר משפטים צה:), הינו להורות שחס ושלום לא נסתלק הנפטר לגמרי, רק קדשת דעתו נשאר בודאי בעולם, כי הוא כגלגל החוזר, שאף־על־פי שקצה הגלגל יורד למטה אינו נסתלק לגמרי, כי תכף עולה הקצה השני של הגלגל, כנראה בחוש. כמו כן כשנסתלק הצדיק ונדמה שנסתלק, אבל באמת לא נסתלק כלל, כי תכף עולה קצה התחתון ומאיר בעולם, שהוא ההשארה שהשאיר בעולם על־ידי ספריו ותלמידיו, כי באנשים פשוטים שלא תקנו מעשיהם כראוי, מרמז זה הגלגל על גלגולים, שמכרח לבא בגלגול כדי לחזר ולהמשיך הדעת להאיר בעולם הרשימו שנשאר מדעתו אחר הסתלקותו, אבל הצדיק האמת תכף באותו הרגע שנסתלק מאיר הדעת הקדוש שלו, בבחינת גלגל החוזר הנ"ל.

נמצא, שעסק אז יעקב להמשיך הארת השארת הדעת של זקנו אברהם אבינו, ואז בא עשו מן השדה והוא עיף מן הרציחה והנאוף, כמו שאמרו רבותינו ז"ל (בבא בתרא טז:), שהוא הפך הדעת הנ"ל, ואמר הלעיטני נא וכו' - שיאכל אכילה גסה אכילה דסטרא אחרא, כי לא האמין שבהאכילה יכולין להמשיך הארת הרצון, שהוא הארת הדעת, שהוא ההשארה של אברהם, על־כן אמר לו יעקב כדין וכשורה במועדו ובזמנו - אם כן מכרה כיום בכרתך לי, כי למה לך בכורה שהוא הארת הדעת הנ"ל, מאחר שאתה כופר כל זה, ואז תכף נתרצה עשו והודה לו ואמר: הנה אנכי הולך למות ולמה זה לי בכרה, הינו מאחר שהוא הולך למות ממש מיתה עולמית, ולא ישאר ממנו שום השארה בזה העולם, על־כן למה זה לו בכורה שהוא הארת הדעת, כי הוא אינו מאמין בכל זה. נמצא, שמקשר ומדקדק היטב המקרא הזה שהסמיך מיתתו לבזוי הבכורה וכנ"ל. וכן כל הפרשה בעזרת השם יתברך נדרשת יפה כמין חמר, על־פי כל הנ"ל: