# הלכה ג

> מקור: https://rabenu.app/books/yore-dea2/960/63/

על־פי המאמר "תקעו - להמשיך שלום בעולם" בלקוטי הראשון בסימן יד:

וזה בחינת שלוח הקן, כי קן צפור זה בחינת 'נשמתין קדישין דאתתרכן מאתריהו' (הנשמות הקדושות שהן מגרשות ממקומן), כמבאר בתקונים (תקון ו', כג:). וזהו כי יקרא קן צפור לפניך בדרך וכו' - הינו בחינת גלות השכינה, "כצפור נודדת מקנה" (משלי כז, ח), כי השכינה בגלות עם הנשמות הקדושות שנפלו, עד שהם נעים ונדים ומטלטלים, שזהו בחינת קן צפור בדרך בכל עץ וכו' - דהינו בגלות ובטלטול, דהינו הנשמות שנפלו על־ידי מעשיהם הרעים ורחוקים מן הקדשה ומטלטלים בגלות, בזילותא דגלותא. והאם רבצת על האפרחים או על הביצים - האם זה בחינת הכבוד שהוא 'אם כל חי', כמבאר במקום אחר (סימן סז). כי כל הנפשות שרשם בכבוד, ועל־כן נקרא הכבוד 'אם כל חי'. ועל־כן עקר התגלות כבודו יתברך הוא, על־ידי שמוציאין אלו הנפשות מן הגלות ומחזירין אותם בתשובה, כמבאר במאמר הנ"ל, כי כשיוצאין אלו הנפשות מן הגלות, אזי לפי בחינתם כן יוצא הכבוד מן הגלות, כי שם שרש נפשם, הינו בכבוד כנ"ל. וזהו והאם רבצת על האפרחים וכו' - כי הכבוד רובץ ומרחף עליהם כאם על הבנים להגן עליהם לבל ישתקעו חס ושלום בזילותא דגלותא.

ועל־כן מזהיר הכתוב, כשתרצה לקח ולזכות בקן הצפור הזה, דהינו לזכות באלו הנפשות להוציאם מהגלות ולקרבם להשם־יתברך, לא תקח האם על הבנים - שיזהר לבל יקח הכבוד לעצמו עם אלו הנפשות, כי אי אפשר לקרב אלו הנפשות להשם־יתברך, כי אם על־ידי התורה שהיא שרש כל הנפשות, ולתורה אי אפשר לזכות כי אם על־ידי ענוה ושפלות בתכלית, כמבאר שם במאמר הנ"ל, הינו שיהיה בורח מן הכבוד ולא יסתכל על כבוד עצמו כלל, רק יהיה ענו ושפל בעיניו, ואז דיקא כשהוא ענו, ואינו רוצה לעצמו שום כבוד, אז דיקא זוכה לתורה, ויכול להעלות אלו הנפשות ולהוציאם מזילותא דגלותא ולגדל כבוד השם־יתברך על־ידי־זה ולהחזיר הכבוד לשרשו, כמבאר כל זה שם במאמר הנ"ל.

וזהו שהזהיר הכתוב לא תקח האם על הבנים - דהינו שלא תקח לעצמך 'האם', שהוא הכבוד, 'עם הבנים', שהם הנפשות, דהינו שלא תרצה חס ושלום כבוד עצמך, ולא תקרב אלו הנפשות בשביל לגדל כבודך חס ושלום, רק שלח תשלח את האם, ואז ואת הבנים תקח לך - הינו שלא תרצה שום כבוד עצמך כלל, ולא תקח לעצמך שום כבוד, רק תהיה ענו באמת ותחזיר הכבוד לשרשו. וזהו שלח תשלח את האם - שתשלח את הכבוד מאתך ותחזירהו להשם־יתברך לשרשו, ואז ואת הבנים תקח לך - כי אז דיקא תוכל לזכות בהבנים, דהינו בהנפשות הנ"ל לקרבם להשם־יתברך, כי על־ידי שתשלח את האם, דהינו הכבוד מאתך, ותהיה ענו ושפל, על־ידי־זה תזכה לתורה, ועל־ידי־זה תוכל לקרב כל הנפשות להשם־יתברך, וכנ"ל במאמר הנ"ל, אבל כשתרצה חס ושלום כבוד עצמך, ותרצה לקח לך האם עם הבנים, דהינו הכבוד עם הנפשות, אזי לא תוכל לקרב הנפשות כלל, כי עקר תלוי בענוה כנ"ל.

וזהו "שלח תשלח" - 'אפלו לטהר את המצרע' (חלין קמב.), כי המצרע הוא "נרגן מפריד אלוף" (משלי טז, כח), וקנים מטהרים אותו, כמבאר במאמר הנ"ל, הינו שתקון המצרע שהוא בעל המחלקת שעשה מריבה בין איש לאשתו ובין אדם לחברו - תקונו על־ידי קנים שהם הנפשות הנ"ל, שהם בחינת קן צפור כנ"ל, שעל־ידי אלו הקנים, דהינו על־ידי שמקרבין ומעלין אלו הנפשות להשם־יתברך, על־ידי־זה נמשך שלום ונתתקן המחלקת. ועל־ידי־זה נטהר ונתתקן המצרע מטמאתו, כי נתבטל המחלקת שהוא טמאת המצרע ונמשך שלום, על־כן הזהירה תורה לבל יקח האם על הבנים אפלו לטהר את המצרע, כי כשתרצה לקח גם האם עם הבנים, אזי לא יוכל לקרב את הנפשות כלל, מאחר שלוקח לעצמו גם האם שהיא בחינת כבוד, ואזי לא יוכל להמשיך שלום ולא יוכל לטהר המצרע כלל, כי אדרבה, עקר תקון המצרע, דהינו להמשיך שלום, תלוי בשלוח הקן דיקא, דהינו על־ידי שמשלחין האם, דהינו הכבוד, דהינו שאינו לוקח לעצמו שום כבוד, רק הוא משלח ומחזיר הכבוד לשרשו כנ"ל, שעל־ידי־זה זוכה לתורה, ועל־ידי־זה זוכה בהנפשות שהם בחינת קן צפור ומקרבם להשם־יתברך, ועל־ידי־זה נמשך שלום ואז דיקא נטהר המצרע, ועל־כן אין טהרת המצרע דוחה שלוח הקן, כי עקר טהרתו על־ידי שלוח הקן דיקא, כנ"ל.

וזה שאיתא בתקונים (דף א:): "אפרוחים" - 'מארי משנה', "ביצים" - 'מארי מקרא' וכו'. כי כל אלו הנפשות שרשם בהתורה שכלולה מכל נשמות ישראל כנ"ל, ועל־כן הם נקראים 'מארי משנה', 'מארי מקרא', כי שם שרש נפשם כל אחד כפי אחיזתו בשרשו, זה במקרא וזה במשנה: