# ז

> מקור: https://rabenu.app/books/yore-dea2/960/64/7/

וזה בחינת קריעת ים־סוף, בחינת (שמות יד, טז): ויבאו בני ישראל בתוך הים ביבשה - הינו כשמים הזדונים מתגברים חס ושלום, שהם בחינת ההרהורים רבים ובלבולים וכו', שהם בחינת מצולות ים, ואין מקום לברח לא לפנים ולא לאחור ולא משום צד, שאז הנפש ישראלי בצרה ובמצוקה גדולה, בבחינת (שיר השירים ב, יד): "יונתי בחגוי הסלע בסתר המדרגה" וכו' כנ"ל, אזי אין תקנה כי אם שיסיח דעתו ולא יסתכל לאחריו כלל, רק יזדרז כגבור לרוץ ארח, לעבר על כל המחשבות והבלבולים ולילך בדרך שהוא עוסק בו בתורה ותפלה וכו', ולא יסתכל לאחוריו כלל כנ"ל, רק יעשה את שלו כנ"ל.

וזהו בחינת (שמות יד, טו): דבר אל בני ישראל ויסעו - שילכו לדרכם ויקפצו לתוך הים ולא יחשבו ולא יסתכלו לאחוריהם כלל, וכן עשו שקפץ נחשון לתוך הים ואחריו כל ישראל, והלכו בים עד חטמם, כמו שאמרו רבותינו ז"ל (סוטה לז.), הינו שלא הסתכלו על המים השוטפים מים הזידונים בחינת מצולת ים, שהם הבלבולים והרהורים הרעים והמחשבות רבות המבלבלות אותם בעבודתם, ובפרט בתפלתם, רק קפצו לתוך המצולת ים והלכו לבטח דרכם, ועסקו בעבודתם בתורה ותפלה וכו' בתוך התגברות שאון גלי הים, שהם המחשבות והבלבולים ולא הסתכלו לאחוריהם כלל, רק עשו את שלהם, ובודאי כל מה שהתגברו לבלי להסתכל עליהם ולילך בתוכם - בודאי התגברו המצולות ים כנגדם יותר ויותר, כמו שני אנשים הנלחמים זה עם זה. אבל ישראל עם קדוש לא הסתכלו על כל זה, וקימו עצה הנ"ל - להתחזק לבלי להסתכל עליהם כלל, רק לילך דרכם הקדש בתוכם, בתוך שטיפת הים עד שבאו עד חטמם, ואז כשראה השם־יתברך חזק לבבם שאינם מניחים עבודתם בשום בלבול שבעולם, אזי חמל עליהם ובקע הים מפניהם, ויבאו בני ישראל בתוך הים ביבשה. כי כן הדבר, כשמתחזקים בהתחזקות גדול לילך דרכו בתפלתו ועבודתו ולבלי להביט לאחריו ואינו מסתכל אחריהם כלל, אזי פתאם הם נתבטלים לגמרי ממש, כמו הים שנתבטל לפני בני ישראל ונתהפך ליבשה, וכנ"ל: