# ח

> מקור: https://rabenu.app/books/yore-dea2/960/64/8/

וזה בחינת מחלקת קרח וכל עדתו שהיו אנשים גדולים מאד מאד, בעלי השגה ורוח הקדש, כמו שכתוב (במדבר טז, ב): "נשיאי עדה קראי מועד" וכו', ראשי סנהדראות וכו' (במדבר רבה יח, ג), ובפרט קרח שהיה גדול מכל הלויים, כמבאר בכל הספרים (זהר תזריע מט.), ומהיכן בא זאת לפל כל כך, לחלק על ה' ועל משה ואהרן? אך כל זה נמשך מבחינה הנ"ל, שאפלו צדיקים גדולים ונוראים יש להם יצר הרע, רק שהוא בחינת מלאך הקדוש ממש, הינו בחינת גבורות ודינים עליונים וגבוהים שהם צריכין להמתיקם וכו' כנ"ל, והם צריכים מלחמה גדולה בדעתם לכבש ולשבר זה היצר הרע, אף־על־פי שהוא קדוש וזך, ומי שפוגם בזה ואינו ממתיק הדין כראוי - יכול לפל בטעותים ומכשולות הרבה על־ידי־זה, אך יש בזה אלפים ורבבות בחינות.

כי יש כמה צדיקים שפגמו בזה, ואף־על־פי שהפגם שלהם היה גדול מאד, אף־על־פי־כן נשארו על עמדם ומתו בצדקתם, אבל יש שפגמו בבחינת היצר הרע הגבה הנ"ל, ועל־ידי־זה התגרה בהם כל כך, עד שהפיל אותם מטה מטה, עד שנפלו לגמרי לגמרי, רחמנא לצלן, וכפרו בעקר, רחמנא לצלן, כמו שמצינו בארבעה שנכנסו לפרדס, שבודאי כל הארבעה היו גבוהים במעלה מאד מאד שזכו לכנס לפרדס (חגיגה יד:), אך לא נמלט מהם בשלמות כי אם אחד, הוא רבי עקיבא שנכנס בשלום ויצא בשלום, אבל בן עזאי ובן זומא, הציץ ונפגע, והציץ ומת, אך אף־על־פי־כן נשארו בצדקתם ומתו בצדקתם, רק שפגמו איזה פגם ושגו מה ששגו, אבל אחר קצץ בנטיעות ויצא מעולמו לגמרי, רחמנא לצלן, ועקר טעותו על־ידי בחינת המלאך, הינו על־ידי שראה מלאך מט"ט 'דאתיהיב לה רשותא למיכתב זכותיהו' (שנתנה לו רשות לכתב את זכותם) וכו' (שם טו.), הינו שהטעות שלו היה על־ידי תקף הדין שהתלבש אז בבחינת מלאך ונתן לו מקום לטעות, והוא לא עמד בנסיון להשלים דעתו וחכמתו, והלך אחר התבוננות שכלו עד שקצץ בנטיעות, רחמנא לצלן. ועל־כן אמרו רבותינו ז"ל באמת, שאיתוהו למט"ט ויהבו לה שתין פולסי דנורא, מאי טעמא לא קם מקמיה, מובן מזה שהתלבש אז איזה דין במט"ט, שרצה להתגרות בו ולנסותו. וזה הוא בחינת היצר הרע של מעלה שהוא בחינת מלאך הקדוש, בחינת דינים וגבורות, כנ"ל.

וזה בחינת מחלקת קרח ועדתו, כי קרח היה לוי והיה גדול הלויים, וזה ידוע, שלוי הוא בחינת שרש הדין הקדוש והנורא, כי כהן הוא בחינת חסד, ולוי הוא בחינת גבורה ודין כידוע, ועל־כן נתן השם־יתברך הלויים להכהנים שיהיו נלוים אליהם לעבודתם, כדי שיהיה נכלל הלוי בכהן כדי להמתיק הדין בשרשו. ועל־כן עקר התקון על־ידי שהלוי שהוא בחינת דין, הוא נלוה אל הכהן ומשרתו בעבודה, על־ידי־זה נמתקין כל הדינים בשרשן ונתתקנין כל העולמות, ונמחלין ונתכפרין כל העונות, כי כל העונות והחטאים הם על־ידי היצרין רעין שנמשכין כלם מבחינת דינים כנ"ל, ואין הדין נמתק אלא בשרשו, על־כן לא היה באפשר שתהיה הכפרה והתקון של עבודת בית־המקדש על־ידי הכהן איש החסד לבד, כי צריכין להמתיק הדין בשרשו, על־כן הכרח שיהיה נלוה הלוי אל הכהן ולהיות טפל אליו ולשמש ולשרת אותו בכל צרכי העבודה, כמו שכתוב (במדבר יח, ב): "ונלוו עליך וישרתוך", ועל־ידי שהלוי שהוא שרש הדין היה טפל אל הכהן ושרת אותו, על־ידי־זה נכלל הדין שהוא הלוי בהכהן שהוא חסד, ונמתק הדין של הלוי שהוא שרש הדין, שזהו בחינת המתקת הדין בשרשו שעל־ידי־זה עקר התקון, ועל־ידי־זה היה כל הכפרות וסליחות עונות, כי נתבטל כח היצר הרע בשרשו שהוא הדין, כי נמתק הדין בשרשו על־ידי העבודה של הכהן שנלוה אליו הלוי לשרתו וכו' כנ"ל.

וקרח היה לוי והיה גדול הלויים, ובודאי היה נאחז בשרשו ביותר בבחינת דינים וגבורות הרבה, ובאמת זה היה מצד מעלתו, כי בהשרש - כל הדינים הם קדושים וזכים מאד מאד, והם שלמות ותקון העולמות, רק שצריכים להמתיקם לכללם בחסד, וזה כל עבודתנו כידוע. וקרח לפי גדל מעלתו שהיה גדול הלויים בודאי היה בו דינים גבוהים הרבה מאד וכל עבודתו היה שהיה צריך להמתיקם, ועקר המתקתו שהיה צריך לבטל את עצמו בתכלית הבטול נגד אהרן הכהן שהיה תכלית החסד, אבל מחמת גסותו נתגרה בו הדין ולא עמד בנסיון ונתקנא באהרן ולא רצה לכלל בו, ותכף שהפריד את עצמו בלבו מאהרן - תכף התגברו בו הדינים ביותר ונפרד יותר, וכל מה שנפרד יותר - נתגרו בו הדינים יותר, כי שרשו היו דינים וגבורות הרבה כנ"ל, עד שהתגרו בו כל כך, עד שהפילו אותו לגמרי עד שחלק על ה' ועל משיחו, על משה ועל אהרן ועל כל התורה כלה (ירושלמי סנהדרין, פרק י', הלכה א'). ומתקף רבוי הדינים שהיה בו שמהם אחיזת היצרין רעים, על־כן היה לו כח להטעות להסית ולהדיח את גדולי צדיקים בעלי רוח הקדש כאלו, שהם מאתים וחמשים ראשי סנהדראות נשיאי עדה קראי מועד וכו', הינו כנ"ל, כי עקר היצר הרע של הגדולים הוא בחינת גבורות ודינים שאינם זוכים להמתיקם, שזהו בחינת קרח, שהיה לוי, ששרשו דין, שלא זכה להמתיק הדין כנ"ל, ועל־כן היה לו כח להטעות גדולי ישראל כל כך, וכנ"ל: