# י

> מקור: https://rabenu.app/books/yore-dea2/960/65/10/

וזה בחינת ויפגע במקום וילן שם כי בא השמש (בראשית כח, יא) - כי באברהם כתיב (שם כב, ד): "וירא את המקום מרחק", וביעקב כתיב: ויפגע במקום. כי הוא זכה יותר, כי זכה לפגע ממש במקום [וכמובא בזהר הקדוש (תקוני זהר, תקון סט, קא.)], אך אף־על־פי־כן ידע שעדין המקום רחוק מאד עד עת קץ. ועל־כן וילן שם - שמרמז על צרות חשכת הגלות, כמובא. כי בא השמש - ששקעה שלא בעונתה (ועין רש"י שם), זהו בחינת מה שעובר על כל אחד, שלפעמים בחמלת ה' נפתח לו אור גדול, ונדמה לו שבודאי יהיה איש כשר כראוי, ואחר־כך פתאם נחשך לו כאלו בא השמש ממש פתאם שלא בעונתה, ואז הודיעו לו ליעקב בחלום, שכל זה הוא בחינת (כח, יב): והנה סלם מצב ארצה וראשו מגיע השמימה, שזהו כל עבודת האדם שצריך לילך מדרגא לדרגא כמו שעולין בסלם והנה מלאכי אלקים - שהם הצדיקים, עלים וירדים בו - שצריך שיהיה להם כמה עליות וירידות, כי קדם העליה צריך שיהיה ירידה, והירידה היא תכלית העליה. על־כן אל ישתומם האדם ואל יפל בדעתו מכל מה שעובר עליו, על־כן אל יטעה בין בעליה בין בירידה, הינו כשהוא בבחינת איזה עליה שרואה איזה ישועה והתנוצצות, אל יטעה שכבר האור שלו רק ידע שעדין הוא רחוק מאד וכנ"ל. ועל־ידי־זה לא יפל כשרואה אחר־כך שנחשך אצלו האור שהוא בחינת ירידה, כי באמת אף־על־פי־כן האור שהאיר לו - לא נכבה ולא נסתלק ממנו, כי אור חסדו יתברך מאיר עליו תמיד, רק שהכל הוא בבחינת "ממרחק תביא לחמה", ובבחינת "וירא את המקום מרחק", אבל סוף כל סוף יגמר השם־יתברך מה שהתחיל, וייטיב עם כלל ישראל, ועם כל אחד ואחד בפרטיות רק שצריכים להיות מצפים לישועה תמיד, בבחינת 'וכל עין לך תצפה', וכמו שאומרים: 'כי לישועתך קוינו כל היום ומצפים לישועה', וכנ"ל: