# יא

> מקור: https://rabenu.app/books/yore-dea2/960/65/11/

וזה בחינת ההלל של חנכה, כמו שאומרים: וקבעו שמונת ימי חנכה אלו להודות ולהלל לשמך הגדול. כי זה העקר, כי הלל הוא בחינת שמחה, שאומרים אותו בשמחה על כל הנסים, כי הלל כלול מכל הנסים שהיה ושיהיה, כמו שפרש רש"י על פסוק, (תהלים כו, ז): "ולספר כל נפלאותיך" - זה הלל שיש בו לעבר ולימות המשיח ולגוג ולעתיד לבא וכו'. כי כל מה שכתבנו לעיל, העקר הוא שיבא מזה לשמחה לא להפך, כי יש שיכולין לטעות, מאחר שרואה עצם רחוקו מהאור - על־ידי־זה יכול לפל עליו עצבות ומרה שחורה חס ושלום, שהוא מזיק מאד ביותר מן הכל, כידוע.

על־כן מי שחס על עצמו באמת צריך להפך הדבר, להפך הכל לשמחה, שדיקא על־ידי שרואה ומבין עצם התרחקות האור ממנו, על־ידי־זה דיקא יגיל וישמח מאד, כי הלא אף־על־פי־כן הוא רואה שהאור אצלו ממש, כי הלא אף־על־פי־כן אנו מדליקין נר חנכה הקדוש בביתינו, וכן בכל המצות שאנו לוקחין התפלין שהם אורות גדולים ונשגבים מאד מאד, ואנו מניחים אותם על ראשנו וזרוענו ממש, היש התקרבות יותר מזה? ואם עדין אנו יודעים שאור התפלין רחוק מאתנו מאד מאד, אדרבא, זהו שמחתנו - שמרפאים אותנו ברפואות יקרים ונפלאים כאלה הבאים ממרחק גדול כל כך כל כך. וכן בשארי התורה והמצות.

ובשביל זה תקנו לנו כל הימים טובים ולומר בהם הלל, כמו שכתוב: (תהלים קיא, ד): "זכר עשה לנפלאותיו חנון ורחום ה'", וכמו שפרש רש"י שם, שהוא רחמנות גדול מאתו יתברך מה שקבע לנו הימים טובים, שהם "זכר לנפלאותיו", עין שם. כי לכאורה אינו מובן זאת מה שהפליג בגודל החסד הזה שעשה זכר לנפלאותיו, שהם הימים טובים, ורבותינו ז"ל תקנו לנו לומר הלל בכל יום טוב, הלא מה דהוה הוה, שהנסים והנפלאות כבר היה, אבל עתה אנו נתונים בתקף מרירות הגלות, והיה ראוי לנו רק לצעק על העתיד שירחם עלינו ויעשה עמנו גם עתה נסים ונפלאות ויוציאנו מכל צרותינו וימהר לגאלנו גאלה שלמה, וכאשר באמת תקנו לנו קדמונינו כמה תפלות וצעקות על זה?

אך באמת אף־על־פי שצעקה ותפלה יקר מאד מאד ורק זה עקר קיומנו בגלות המר הזה, כי אין כחנו אלא בפה, אף־על־פי־כן על־ידי צעקה ותפלה לבד קשה להתקים ולשאר על עמדו, כי חס ושלום יוכל לפל מן הצעקה בעצמו על־ידי שרואה רבוי הצרות והמרירות שעובר עלינו בכלל ובפרט, על־כן הוא חסד נפלא מה שתקן לנו ברחמיו את כל הימים טובים שהם זכר לנפלאותיו, ותקנו לנו לומר בהם הלל להללו ולשבחו בשמחה על תקף הנסים, ויש בו כלליות כל הנסים, מה שהיה ומה שיהיה עד הסוף כדי שנזכה על־ידי־זה להפך הכל לשמחה, שהוא עקר ההתחזקות בבחינת (נחמיה ח, י): "כי חדות ה' היא מעזכם", כמובא בדברינו כמה פעמים (הלכות שבת, הלכה ז', אות מט). הינו כנ"ל, שהעקר להפך הכל לשמחה, שכל מה שמבין ביותר עצם רחוקו מהאור - על־ידי־זה יתחזק יותר בשמחה על עצם חסדו יתברך, שאף־על־פי־כן האור אצלו בביתו ממש, שזהו בחינת נר חנכה.

כי הלא אנו רואים, שאף־על־פי־כן כבר גברו מלכות בית חשמונאי הצדיקים על מלכות הרשעה שרצו להשכיח את התורה וכו', והמשיכו קיום התורה בעולם, עד שזכינו שגם עתה, תהלה לאל, עדין התורה בידינו, ואנו זוכים בתקף הגלות לקים את התורה והמצות, שכל זה מרמז נר חנכה שהאירו לנו אור התורה ממרחק מאד מאד.

כי כל מה שהחולה גדול ביותר - צריך רופא גדול ביותר, ורפואות יקרים ביותר (סימן ל), על־כן מחמת שהשם־יתברך ראה וצפה עצם חלישותנו בגלות המר הזה, על־כן הקדים לנו לעשות עמנו נסים כאלה, עד שזכינו להדליק נר חנכה הקדוש בביתנו, שמורה, שהצדיקים ממשיכים עלינו אור התורה שתתקים בידינו ממרחק מאד מאד, כי אי אפשר לנו עתה להתקים כי אם על־ידי־זה מחמת עצם חלישותנו.

ובזה יש לנו תקוה גדולה, כי בודאי יוציאנו הוא יתברך מכל צרותינו ויקרבנו אליו, מאחר שאנו רואים בכל עת אורות רחוקים ונשגבים כאלה שהם אצלנו ממש, ואם עדין אנו רחוקים מהם מאד, אדרבא, עם כל זה צריך לידע שלא יפל בדעתו כשרואה שעובר עליו מה שעובר, אף־על־פי שמניח תפלין ומדליק נר חנכה וכו' וכו', כי צריך לידע שעדין האור רחוק ממנו מאד וכנ"ל, אבל אף־על־פי־כן צריך לשום אל לבו בכל עת ולהפך הכל לשמחה, כי הלא אף־על־פי־כן האור הרחוק הנשגב הזה הוא אצלי ובביתי ממש, שזהו בחינת ההלל והשמחה על תקף הנסים כדי להתחזק על־ידי ההלל והשמחה לצפות לישועה תמיד ולהיות בטוח וחזק, שכמו שגבר עלינו חסדו לעשות לנו נסים גדולים כאלה, שזכינו לאורות נפלאים כאלה הבאים ממרחק מאד מאד, בבחינת "ממרחק תביא לחמה" כנ"ל, כדי לרפאות תחלואי נפשנו העצומים, על־ידי־זה אנו בטוחים בבטחון חזק, שבודאי יושיענו ברחמיו ויוסיף לעשות עמנו נסים חדשים ונפלאים, עד אשר נשוב אליו באמת, ויגמר מה שהתחיל כי דבר אלקינו יקום לעולם, וכמו שכתוב (תהלים צב, ט): "ואתה מרום לעלם ה'", ופרש רש"י, לעולם ידך על העליונה: