# יג

> מקור: https://rabenu.app/books/yore-dea2/960/65/13/

וזה בחינת (תהלים מזמור ל): מזמור שיר חנכת הבית לדוד - שאומרים בכל יום קדם התפלה, שמדבר מכל אדם בפרטיות מגדל הישועה הנפלאה שהושיע לו ברחמיו, ובתוך כך מבקש הרבה על להבא, שמזה מדבר כל המזמור הזה, כמו שכתוב: ארוממך ה' כי דליתני וכו', ה' אלקי שועתי אליך ותרפאני ה' העלית מן שאול נפשי חייתני מירדי בור - כי בודאי, מאחר שאחר כל מה שעבר על האדם עד אותו היום, ואותו השעה עזרו השם־יתברך שהוא מעטף בטלית ותפלין, ועומד להתפלל לפני בוראו יתברך, בודאי צריך תכף להודות לו יתברך ולברכו על כל החסד הזה ולומר בשמחה: ארוממך ה' כי דליתני וכו' ה' העלית מן שאול נפשי וכו'. כי הלא אף־על־פי־כן אני עומד עתה מעטף בטלית ותפלין, בלבושין וכתרין דמלכא (בלבוש ובכתר של המלך), להתפלל לפני בוראי מלך מלכי המלכים הקדוש־ברוך־הוא.

וזהו זמרו לה' חסידיו וכו'. הינו אם עם כל זה מעצם גשמיות - אין לי דעת לזמר לפניו יתברך על גדל חסדו הזה, על זה הוא מעורר החסידים, שהם הצדיקים אמתיים, שהם יזמרו לה' ויודו לזכר קדשו על עצם החסד והישועה הזאת, שברחמיו יתברך הוא מקרב מרחקים כאלה להעלות משאול נפשם וכו', כי כל עקר התקרבות הרחוקים הוא על־ידי אלו הצדיקים על־כן מזכיר שהם יזמרו לה' וכו', כי רק הם יודעים נפלאות החסד הזה שאי אפשר לשער במח. וכן הולך כל המזמור - כי רגע באפו חיים ברצונו וכו'.

ואחר־כך מדבר מכל הנ"ל, שעדין אנו צריכים לישועה רבה כנ"ל. וזהו ואני אמרתי בשלוי בל אמוט לעולם ה' ברצונך העמדת להררי עז הסתרת פניך הייתי נבהל - הינו כל הנ"ל, שחלילה לטעות כאלו כבר נתקרב בשלמות והישועה בשלמות, כי עדין צריכין לצפות לישועה הרבה, שזהו כל ענין ואני אמרתי בשלוי בל וכו', כמבאר למעין. ועל־כן אליך ה' אקרא וכו' מה בצע בדמי וכו' שמע ה' וחנני וכו'.

ותכף חוזר אל השמחה וההתחזקות ואומר: הפכת מספדי למחול לי פתחת שקי ותאזרני שמחה. כי העקר לחזר בכל פעם אל השמחה וכנ"ל, כי תכף כשיודע רחוקו צריך לזכר רבוי רחמיו יתברך לקרב ולא לרחק, כי גם ההתרחקות היא התקרבות, כי כל ההתרחקות היא כדי שיתלו עיניו למרום, כי השם־יתברך חפץ ומתאוה לתפלת ישראל, ורוצה שיבקשו ויתפללו לפניו יתברך בכל פעם על כל דבר.

וזהו שסים למען יזמרך כבוד ולא ידם וכו'. כי השם־יתברך משפיע הישועה בכל פעם בכל יום ויום, למען יזמרו לו תמיד מחדש בכל יום, בבחינת למען יזמרך כבוד ולא ידם ה' אלקי לעולם אודך - כדי שיתבוננו חסדיו בכל עת ובכל יום מחדש, בבחינת "חדשים לבקרים" וכו' שעל־ידי־זה לעולם אודך, כי הכל לטובה, כי אי אפשר להשפיע החסד בפעם אחת, רק על־ידי שנצפה לישועה ונתפלל לפניו בכל עת, עד שמשפיע לנו חסדו, ובכל פעם צריכים להודות על העבר ולבקש על להבא, שכל זה הוא בחינת למען יזמרך כבוד ולא ידם, כי זהו כבודו יתברך - כשמתפללין אליו בכל פעם על כל מה שחסר לו, וכמו שכתוב (תהלים נ, טו): "וקראני ביום צרה אחלצך ותכבדני".

וזהו ה' אלקי לעולם אודך - 'לעולם' ודאי, כי זה כל שעשוע עולם הבא, להודות לו ולברכו תמיד לעולם ועד, כי אז נבין עצם נפלאות החסדים שעשה עמנו בכל יום לשאר על עמדנו להנצל מנפילות כאלה, כמו שנפלו מי שנפלו בדורות הראשונים, כמו שהזכירו שם: 'אבותינו שהיו במקום הזה' וכו', שהכל היה על־ידי נפילות רחמנא לצלן, וכן בכל דור ודור, ובפרט בדורות אלו שנמצאו נופלים רחמנא לצלן שאי אפשר לבאר להיכן נפלו רחמנא לצלן, ועל זה צריך כל אחד להודות בכל יום כנ"ל. ודיקא כל מה שמרגיש רחוקו יותר - צריך להודות יותר וכנ"ל ואי אפשר לבאר הכל בכתב, והחפץ באמת יבין מדעתו, ויצרף לזה כל מה שנאמר בדברינו בענין זה במקום אחר, והכל יהיה לקרב ולא לרחק בבחינת "שלום שלום לרחוק ולקרוב" הנ"ל: