# יז

> מקור: https://rabenu.app/books/yore-dea2/960/65/17/

וזה בחינת שש השעורים שנתן בעז לרות, שהם בחינת השש כנפים המבארים בהתורה הנ"ל, שכל דברינו הנ"ל כלולים בהם, עין שם. וכמבאר שם, שרות בקשה זאת (רות ג, ט): "ופרשת כנפך על אמתך". על־כן נתן לה שש שעורים שמרמז על בחינת השש כנפים הנ"ל. 'שעורים' דיקא, בבחינת עמר שעורים שהיו עוסקים בתקון זה, כמו שכתוב (שם א, כב): "והמה באו בתחלת קציר שערים". ופרש רש"י: 'בקצירת העמר הכתוב מדבר'.

כי רות היתה גר צדק, וממנה למדו רבותינו ז"ל כל דיני התקרבות הגרים (עין יבמות מז.), כי כל הת קרבות הגרים, שהם בחינת הרחוקים מהשם־יתברך, הכל הוא על־ידי בחינה הנ"ל, בחינת "שלום לרחוק ולקרוב" הנ"ל, כי הגר וכן הרחוק מהשם־יתברך בחטאותיו, כשבא להתקרב שהוא גם כן בחינת גר, קשה מאד לקרבו, כי הבעל דבר מסבב אותו וחותר עליו מאד, וכמובא בדבריו ז"ל כמה פעמים (סימן יד). ועל־כן עקר התקרבותו על־ידי בחינה הנ"ל, שידע עצם התרחקותו מצדו, ועצם התקרבותו להשם־יתברך מצד רחמי השם־יתברך הנפלאים מאד מאד, וכשידע כל זאת בידיעה ובאמונה שלמה יוכל להתקרב, בבחינת "שלום לרחוק ולקרוב" הנ"ל שנאמר עקרו על גרים ובעלי תשובה, כידוע.

ועל־כן עקר התקרבות הגרים ובעלי תשובה הוא בבחינה זאת, בחינת התרחקות והתקרבות, כמו שאמרו רבותינו ז"ל (יבמות מז.): גר שבא להתגיר אומרים לו, מה ראית שבאת להתגיר, אי אתה יודע שישראל בזמן הזה דוויים ודחופים וסחופים ויסורים באים עליהם, אם נתרצה על זה ואמר, יודע אני ואיני כדאי, מקבלין אותו, ואחר־כך מודיעין אותו כמה מצות וענשין. וכל זה למדו מפרשת נעמי ורות, כמו שדרשו רבותינו ז"ל. ורות היתה צדקת גדולה ונתגירה באמת מאד ונתרצית על הכל, עד שאמרה (רות א, יז): באשר תמותי אמות ושם אקבר, שפרשו רבותינו ז"ל (שם מז:) שאמרה לה נעמי, ארבע מיתות נמסרו לבית דין. השיבה לה - באשר תמותי אמות. שני קברים נמסרו לבית דין, אחד לנחנקין ונהרגין ואחד לנסקלין ונשרפין, ונתרצית גם על זה ואמרה - באשר תקברי אקבר. ואז ותרא כי מתאמצת היא ללכת אתה, ותחדל לדבר אליה (רות א, יח). שלמדו מזה, שאין מרבין לרחקו רק מקרבין אותו. וכן הוא בענין התקרבות הרחוקים אל האמת.

והבן היטב כל זה עד היכן נתרצית רות הצדקת, שנעמי התרתה בה שיש ארבע מיתות בית דין ושני קברים, כאומר: אולי לא תוכל לעמד בנסיון ותעבר חס ושלום על ארבע מיתות בית דין, והשיבה: באשר תמותי אמות ושם אקבר, שאיך שיהיה אני חפץ בהאמת בקדשת ישראל ויעבר עלי מה, כי לכאורה היה ראוי לרות להשיב לנעמי: מה אתה מיראני בארבע מיתות בית דין, הלא הבחירה בידי ובודאי לא אעבר חס ושלום עברות גדולות כאלה שמגיע עליהם חס ושלום ארבע מיתות בית דין מאחר שאני באה להתגיר ביסורים כאלה. אך רות הצדקת בודאי היתה זאת במחשבתה, כי בודאי קבלה על עצמה להתגיר ולא לעבר חס ושלום שום עברה קלה, מכל שכן עברות של ארבע מיתות בית דין חס ושלום, אך אף־על־פי־כן השיבה בתמימות צדקתה ואמרה: באשר תמותי אמות - שאפלו אם יתגבר הבעל דבר ויביאני חס ושלום למה שיוכל להכשיל את האדם, אף־על־פי־כן אני מקבל עלי קדשת ישראל באמת ויעבר עלי מה ובאשר תמותי אמות וכו', ואז קרבה אותה נעמי בהתקרבות גדול, ונעשית צדקת גדולה עד שזכתה שיצא ממנה משיח שיחזיר כל העולם למוטב. וכן הוא בכל אדם הבא להתקרב אל האמת, שעקר התקרבותו על־ידי התרחקות, ואפלו אחר־כך כשנתקרב הרבה צריך לזכר בכל פעם התרחקותו, וכן חוזר חלילה בבחינת "שלום שלום לרחוק ולקרוב", וכנ"ל: