# יח

> מקור: https://rabenu.app/books/yore-dea2/960/65/18/

ונחזר לענין חנכה, כי מבאר בהתורה הנ"ל, 'שיש נחש ונמלה בתוך פיה' וכו' שהוא סוד מה שכתוב בזהר הקדוש (משפטים צה.): 'ומאן הוא נחש דפרח באוירא' וכו', עין שם. מבאר שם, שהנחש הם בחינת חכמות חיצוניות של המחקרים שמתגברים על־ידי דבורים רעים, שעל־ידי־זה עושים כנפים להנחש שהם המחקרים וכו', כי על־ידי דבורים קדושים עושים כנפים דקדשה וכו', עין שם כל זה היטב. כל זה הוא בחינת תקף הנס של חנכה שעקרו היה להכניע מלכות יון הרשעה שהם חכמי האפיקורסים שעקרם הם חכמי יון, כמבאר בדברי רבותינו ז"ל, שכל חכמתם הם קוראים 'חכמת יונית', כי כל התגרותם של היונים אז בישראל - היה מחמת חכמתם הרעה שהתגברה אז על־ידי רבם אריסטו היון, ימח שמו, שאפיקורסית שלו ידוע ומפרסם, כי כל דעותיו הרעות הם כנגד התורה הקדושה, כידוע להמסתכלים על האמת לאמתו. ומחמת שהיונים הלכו על־פי דעותיו הרעות, התגרו בישראל על שהם חזקים כל כך בדרכי התורה הקדושה, על־כן עמדו על ישראל להשכיחם תורתו וכו'.

וכל כחם היה על־ידי דבורים רעים שהם לשון הרע וכו', ועל־כן עקר הכנעתם היה על־ידי דבורים קדושים, שהם בחינת כנפים דקדשה הנ"ל, שהם בחינת תפלה ותחנונים וצעקות וזעקות שהרבו מתתיהו ובניו הצדיקים שהיו אז, להתפלל ולצעק לה' יתברך, כמבאר בספרים, כי עקר הכנעת חכמת יון הרשעה שהוא עקר זהמת הנחש כנ"ל, הוא על־ידי דבורים קדושים של התורה ותפלה, וביותר על־ידי תפלה שעל־ידי־זה נעשים כנפים דקדשה שמכניעים כנפים של הנחש הנ"ל.

כי חכמת יון הרשעה הוא ההפך מבחינת כנפים הנ"ל, שהם בחינת "שלום לרחוק ולקרוב", שהיא בחינת "אמרתי אחכמה והיא רחוקה ממני", שזהו כל חכמת ישראל הכשרים והצדיקים, שאפלו מי שזוכה לחכמה גדולה ודעת אמתי בידיעתו יתברך, הוא יודע בכל פעם התרחקותו יותר וכנ"ל, כי זה עקר החכמה - שישכיל שרחוק ממנו החכמה (וכמו שכתוב בלקוטי תנינא בסימן מד), מכל שכן מי שדעתו קטנה עדין שהוא צריך בודאי לידע כמה הוא רחוק מן החכמה, בפרט מי שהוא יודע שלא קדש את גופו עדין, ועדין יש לו שמץ מאיזה תאוה שלא שברה בשלמות, שבודאי עדין אין דעתו שלמה, מכל שכן וכל שכן מי שיודע פגמיו ולכלוכיו בכל התאות, שבודאי צריך על כל פנים לידע כמה הוא רחוק מדעת השלם של צדיקים וכשרים אמתיים. וזה עקר קדשת ישראל שדרכם להמעיט ולהקטין עצמן, כמו שפרש רש"י על פסוק (דברים ז, ז): "כי אתם המעט" וכו', 'שאתם ממעיטין עצמכם' וכו'.

אבל החכמים להרע, שהם בחינת חכמי יון, דרכם שירוצו ויעופפו בחכמתם לחקר לידע במה שאין להם רשות, והם מלכלכים בכל הטנופים של כל התאות, ומבקשים לחקר ולידע בידיעת אלקותו יתברך, ועל־ידי־זה באמת נבוכו ונתעו מאד מאד ובאו לכפירות גדולות, כי אי אפשר לידע באלקותו יתברך כי אם הקדושים והפרושים מכל התאות, ומכל מיני תאות הכבוד בתכלית באמת לאמתו כמו אבות העולם, ושאר העולם צריכים רק להאמין בהם ובדבריהם הקדושים, כמבאר כבר כמה פעמים. נמצא, שעקר חכמות הרעות שהם בחינת חכמות יון הרשעה, הוא ההפך מכל הנ"ל, שהם בחינת "שלום לרחוק ולקרוב כנ"ל, כי החכמים להרע דרכם לרוץ ולעוף לחקר במה שאין לו רשות, ורוצה שיתישבו לו כל הקשיות והמבוכות והבלבולים והעקמימיות שכלו, וכל שטות דעתו - הכל יתישב לו מיד, ועל־ידי־זה באמת מתרחק מאד מהשם־יתברך ועבודתו. ועקר הפגם והתקון הוא תלוי בהדבור שעל־ידי פגם הדבורים, בפרט על־ידי לשון הרע, מכל שכן כשמדברים לשון הרע על כשרים וצדיקים אמתיים, על־ידי־זה עושים כנפים להנחש כנ"ל, שעל־ידי־זה מתגבר בו בחינת חכמות של שקר וכפירות שנמשכים מחכמת יון שהיא זהמת הנחש כנ"ל, שעל־ידי־זה באים עליו קשיות ועקמימיות שבלב הרבה, מחמת שרוצה לישב ולתרץ הכל ולידע כל דבר מה שאין שיך לו כלל וכו' כנ"ל. ועקר התקון על־ידי דבורים קדושים שישמר את עצמו מעתה מאד מדבורים רעים, וירבה לדבר דבורים קדושים של תורה ותפלה, ובפרט להרבות בתפלה ותחנונים ושיחה בינו לבין קונו, ועל־ידי־זה יעשה ויתקן בחינת כנפים דקדשה, שהם בחינת שלום לרחוק ולקרוב הנ"ל, שעל־ידי־זה מכניעים כנפים של הנחש הנ"ל שהם ההפך מזה, כנ"ל: