# יט

> מקור: https://rabenu.app/books/yore-dea2/960/65/19/

כי עקר בחינה זאת להתקרב דיקא על־ידי התרחקות בבחינת "שלום לרחוק ולקרוב" הנ"ל, אי אפשר לזכות כי אם על־ידי הדבור דקדשה ועקר על־ידי תפלה, כי ענין "רחוק וקרוב" הנ"ל הם נראים בתחלה כסותרים זה את זה חס ושלום, ועקר השלום וההכרעה ביניהם זוכים על־ידי הדבור, כי הדבור בחינת 'צפרתא דקאי עד קרסלה במיא ורישי מטי לצית שמיא' (צפור העומד עד קרסולו במים, וראשו מגיע לרום השמים), כמבאר בהתורה 'אני ה' הוא שמי' (בסימן יא), כי האדם צריך לידע עצם התרחקותו מהשם־יתברך, ואף־על־פי־כן ידע ויאמין שמצד רחמיו יתברך הוא קרוב מאד לכל אחד ואחד, אפלו הרחוקים מאד מאד מחמת מעשיהם הרעים. והעקר על־ידי הדבור, כי על־ידי הדבור אנו יכולים לקרות אותו מרחוק מאד, והוא מתקרב אלינו על־ידי־זה, כמו שכתוב (תהלים קמה, יח): "קרוב ה' לכל קראיו לכל אשר יקראהו באמת", וכתיב (דברים ד, ז): "ומי גוי גדול אשר לו אלקים קרבים אליו כה' אלקינו בכל קראנו אליו". וזה בחינת (ישעיה נז, יט): "בורא ניב שפתים שלום שלום לרחוק ולקרוב" וכו'. "בורא ניב שפתים" דיקא, כי על ידי ניב שפתים שהוא על ידי הדבור, על ידי זה דיקא זוכים לבחינת "שלום לרחוק ולקרוב" הנ"ל, וכנ"ל.

וזה שתקנו רבותינו ז"ל לומר בתפלת חנכה: וקבעו שמונת ימי חנכה אלו להודות ולהלל לשמך הגדול - שהזכירו ביותר ההלל וההודאה שהוא תקון הדבור, אף־על־פי שעקר הנס היה בענין נרות המנורה וכו', שעל זה תקנו לנו להדליק נר חנכה הקדוש, אף־על־פי־כן הזכירו בתפלה רק ההודאה וההלל של חנכה, כי כל עקר תקף הנס של חנכה שנעשה בכל שנה ושנה, שהוא להכניע חכמות רעות של העולם שנמשכין מחכמת יון הרשעה שרוצים לעוף בשכלם במה שאין להם רשות, ולזכות לההפך מזה שהוא בחינת "שלום לרחוק ולקרוב" הנ"ל, לידע בכל פעם עצם התרחקותו להתקרב על־ידי־זה דיקא וכנ"ל, כל זה אין זוכים כי אם על־ידי הדבור הקדוש שהוא בחינת הלל והודאה, דהינו בחינת תפלה, ועל־כן תקנו לומר וקבעו שמונת ימי חנכה אלו להודות ולהלל וכו' - להודות ולהלל דיקא, כי עקר התקון על־ידי הדבור של תפלה בבחינת "בורא ניב שפתים שלום שלום לרחוק ולקרוב" וכו', וכנ"ל: