# ב

> מקור: https://rabenu.app/books/yore-dea2/960/65/2/

וזה בחינת שלוח הקן. כי זה כלל גדול, שצריכין לידע שאין יודעין כלל, כי 'אוריתא וקדשא בריך הוא וישראל כלא חד' (זהר אחרי עג.), וכמו שאי אפשר להשיג אותו יתברך כי 'לית מחשבה תפיסא ביה כלל', כן אי אפשר להשיג את התורה. וכן אי אפשר להשיג גדלת נשמות ישראל אפלו של הפחות שבפחותים, ומה שנעשה עם כל אחד, ועל מה אתי להאי עלמא (על מה בא לזה העולם), ומה יהיה ממנו וכו'. אך אם כן מאחר שהכל סתום ונעלם מאד, אם כן, לא היינו יודעין שום דבר עבודה במה נעבד השם־יתברך. אך מאהבתו וחמלתו את ישראל עמו גלה סודו לאבותינו, עד אשר גברו רחמיו ונתן לנו את התורה על־ידי משה עבדו, אשר הוא האיר עינינו, והודיע לנו את כל התורה והמצות אשר הם חיינו, לקימם בזה העולם - לזכות על ידם לתכלית הנצחי.

אבל עדין גם עתה אף־על־פי שאנו יודעים את התורה והמצות, אף־על־פי כן אין אנו יודעים כלל, כמו שכתוב (תהלים קיט, קכט): "פלאות עדותיך" וכו', רק אנו מחיבים לקים את התורה כאשר צונו, אבל טעמי המצות ופנימיות התורה סתום ונעלם מאתנו מאד. וכמו שכתוב (קהלת ז, כג): "אמרתי אחכמה והיא רחוקה ממני".

על־כן צריכין לזכר היטב את כל הנאמר לעיל בהתורה הנ"ל על ענין 'מגלה טפח ומכסה' וכו', אצל השם־יתברך ואצל הצדיק, לידע שכל מה שמתקרבין יותר כמה וכמה רחוקים עדין. וזה הן אצל השם־יתברך והן אצל הצדיק, כי גם הצדיק סתום ונפלא ונעלם מאתנו מאד, אך כמו שהשם־יתברך והתורה והצדיקים הם סתומים ונעלמים מאתנו מאד מאד, כמו כן הם קרובים וסמוכים ונגלים אלינו מאד.

וכן להפך, כמו שהם נגלים וסמוכים וקרובים אלינו מאד, כמו כן הם רחוקים ונעלמים ונשגבים מאתנו מאד, וכן חוזר חלילה, כי שניהם אמת. שזהו בחינת מה שמבאר בהתורה הנ"ל על "שלום לרחוק ולקרוב" וכו', כי 'קדשא בריך הוא סתום וגליא, וכן אוריתא סתום וגליא' (הקדוש־ברוך־הוא סתום וגלוי, וכן התורה סתומה ומגלה), וכן הצדיקים. וכמו שמבאר בהתורה "ויסב" (סימן סב), בענין האמונה הקדושה, שעקר האמונה במה שאין יודעים ומבינים, ואף־על־פי־כן אצל המאמין הוא גלוי וידוע כאלו רואה בעיניו מחמת גדל אמונתו השלמה.

אי לזאת צריכים לידע, שלפעמים כשהשם־יתברך עוזר לו, שמתנוצץ לו איזה התנוצצות, ורואה איזה התקרבות, אף־על־פי שבאמת הוא התקרבות אמתי מאתו יתברך, והוא חסד גדול ונפלא שהשם־יתברך מפליא חסדו עמו, אף־על־פי־כן אל יטעה, שכבר הוא סמוך וקרוב להשם־יתברך ולהתורה ולהצדיקים, כי צריך לידע כל הנ"ל, שכל מה שהוא מקרב ביותר עדין הוא רחוק מאד מאד, כי "לגדלתו אין חקר" (תהלים קמה, ג), ואי אפשר להסביר זאת היטב, כמבאר בהתורה הנ"ל, אבל אף־על־פי־כן צריך לידע שהישועה והחסד של כל התקרבות והתקרבות כל שהוא, הוא חסד נפלא כי הוא התקרבות אמתי וישועתו לנצח. אך אף־על־פי־כן עדין רחוק ממנו מאד תכלית ישועתו, וצריך עדין להיות עומד ומצפה הרבה לישועתו יתברך, עדי יזכה להושע בשלמות, לצאת ממה שהוא צריך לצאת ולהתקרב למה שהוא צריך להתקרב.

וזה בחינת מה שכתוב באברהם אבינו (בראשית כב, ד): "וירא את המקום מרחק ", וכן (שמות ב, ד): "ותתצב אחתו מרחק ". ואיתא, שהסתכלו על הישועה מרחוק מאד. כי זה היה עקר הנסיון של אברהם, שהשם־יתברך הבטיח לו להרבות את זרעו ויירשו את הארץ, ששם המקום הקדוש של הבית־המקדש, ואחר־כך צוהו לשחט את יצחק, ואף־על־פי־כן לא הרהר אחר מדותיו יתברך והלך בתמו לשחטו. וביום השלישי כתיב: "וישא אברהם את עיניו וירא את המקום מרחק ", שראה בעיניו את המקום שהוא הר המוריה, ששם עתידין זרעו לכל הגדלות והטובות ולהכיר אותו יתברך, וראה המקום היטב היטב - כל התקוה טובה שיזכו זרעו שם, אבל ראה אותו מרחוק מאד, כי אף־על־פי־כן הלא עתה מוליך יצחק לשחיטה.

וכן מרים התנבאה תחלה על משה שיושיע את ישראל, ואחר־כך ראתה שמשליכין אותו למים, אשר באמת אמרו רבותינו ז"ל (מגלה שם): שעמד אביה וטפחה על ראשה וכו', אבל היא הלכה "ותתצב מרחק ", כי היתה מצפה מרחוק שתתקים נבואתה שראתה שיושיע את ישראל אף־על־פי שמשליכין אותו עתה אל המים. וכן הוא בכל דור בכלליות ובפרטיות ובפרטי פרטיות, אשר אי אפשר לבאר.

ומי שמסתכל היטב יכול לראות בענין אברהם עצמו, כי גם אחר־כך שהושיעו השם־יתברך וצוהו "אל תשלח ידך" וכו' ונצל יצחק, תכף אחר־כך היה מהרהר למצא זווגו, כמו שאמרו רבותינו ז"ל (בראשית רבה נז, ג), ואחר־כך כשנתבשר שנולדה רבקה, וראה גם ישועה זאת, אבל עדין היא מרחוק מאד, כי היא בת יום אחד, ויצחק כבר בן שלשים ושבע שנה, ואחר־כך בא לביתו, ומצא שמתה אשתו הצדקת שרה אמנו ולא היה לו מקום לקברה, כי אם בטרח גדול שעזרו השם־יתברך בנס נפלא להוציא מערת המכפלה מעפרון החתי, ואחר־כך כשעזרו השם־יתברך גם בזה, הכרח להשתדל ולבקש הרבה הזווג של יצחק שתבא לביתו, כאשר האריכה התורה הקדושה בזה באריכות לספר כל אשר עבר בזה, כי היו צריכים נסים גדולים ונוראים מאד לזה, להוציא את רבקה מבית בתואל ולבן להביאה ליצחק להעמיד תולדות שיצאו עדת ישראל בעולם, וכן כל מה שעבר אחר־כך על יצחק שהיתה אשתו עקרה וכו', ובפרט מה שעבר על יעקב יותר מכלם וכו' וכו', ובכל פעם עזרם השם־יתברך הרבה, אך אף־על־פי־כן שלמות תכלית הישועה עדין רחוקה.

וגם עתה בדור הזה, שכבר עזר השם־יתברך לאבותינו שהעמידו עדת ישראל בעולם, ונתן לנו את התורה ובנה לנו את בית הבחירה וכו', ואין מספר לכל הטובות והנפלאות שעשה לאבותינו ולנו עד היום הזה, כמו שאומרים: אלו פינו מלא שירה וכו', אף־על־פי־כן עדין אנו רחוקים מתכלית הישועה מאד. ומי שמסתכל על האמת לאמתו רואה ישועת ה' ונפלאות חסדיו בכל יום ובכל עת, כמו שאומרים, על נסיך שבכל יום עמנו ועל נפלאותיך וטובותיך שבכל עת ערב ובקר וצהרים וכו'. ואף־על־פי־כן הישועה השלמה רחוקה מאתנו מאד, כי אנו נתונים בעונותינו הרבים בתקף הגלות, אשר כמעט כשל כח הסבל, ובפרט גלות הנפש שהיא העקר כאשר כל אחד יודע בנפשו נגעי לבבו ומכאוביו, ואף־על־פי־כן רואים ישועת ה' ונפלאות חסדיו בכל עת, ואפלו מי שאין לו דעת לראות חסדיו וישועותיו בכל יום, צריך על כל פנים להאמין כי דברי אבותינו ורבותינו ז"ל בודאי אמת וצדק, והם תקנו לנו לומר שלש פעמים בכל יום על נסיך שבכל יום עמנו ועל נפלאותיך וטובותיך שבכל עת וכו', וכן בכמה פסוקים. וכמו שכתוב (תהלים סח, כ): "ברוך ה' יום יום יעמס לנו האל ישועתנו סלה", וכמו שכתוב (איכה ג, כב־כג): "חסדי ה' כי לא תמנו, חדשים לבקרים רבה אמונתך" וכו', ופרש רש"י: שהחסדים מתחדשים בכל בקר.

[ועין מה שמבאר במקום אחר (הלכות ספר תורה, הלכה ד', אות כא) על פסוק זה, שמי שאין לו דעת לראות התחדשות החסדים ונפלאותיו בכל יום, צריך להאמין על כל פנים שבכל יום נעשה נפלאות חדשות לטובתנו הנצחית, שזהו מרמז בפסוק זה בעצמו: "חדשים לבקרים רבה אמונתך" - שצריכים שיהיה לו אמונה רבה שבכל יום נמשכין חסדים נפלאים חדשים, בחינת "חדשים לבקרים" וכו']:

נמצא, שבאמת אנו רואים ומאמינים שבכל יום ויום עושה עמנו השם־יתברך חסדים נפלאים וישועות נשגבות, אך כל הישועות הם בבחינת "וירא את המקום מרחק" - שרואין הישועה בכל עת אבל עדין היא רחוקה מאד, ואף־על־פי־כן אנו רואים הישועה בעינינו בכל עת, כי הלא אנו רואים שאנו זוכים בכל יום להניח טלית ותפלין ולקים כמה מצות, וכמו שאמרו רבותינו ז"ל (ברכות נז.): 'אפלו פושעי ישראל מלאים מצות כרמון'. ובודאי הוא לנו ישועה נפלאה, כי רק זה היא התכלית מכל העולם, כי לא ישאר לנו שום דבר, רק מה שאנו חוטפין מזה העולם העובר, תורתו ומצותיו יתברך אשר הם חיינו לנצח, ובפרט מי שזוכה לטעם איזה טעם בתורה, בפרט בחדושי תורה ועצות נפלאות של צדיקי אמת וכו', שזוכה לטעם איזה טעם של הדעת האמתי הוא רואה בודאי נפלאות חסדיו וישועתו בכל יום ובכל עת.

אבל צריך לידע, שאף־על־פי־כן הכל הוא בבחינת "וירא את המקום מרחק " וכו', ובבחינת (ירמיה לא, ב): " מרחוק ה' נראה לי", 'מרחוק' דיקא, ועל־ידי־זה דיקא יכול כל אחד לפום דרגיה להתחזק ולשאר על עמדו בכל עת בכל מה שיעבר עליו, בבחינת (משלי לא, יד): "ממרחק תביא לחמה", 'לחמה' דאוריתא, שאי אפשר לקבל עצות התורה והעבודה כי אם ממרחק דיקא, בבחינת "שלום שלום לרחוק ולקרוב" הנ"ל - שצריכין לידע שכל נקדה ונקדה טובה שהשם־יתברך עזרו בגשמיות וברוחניות, הכל נמשך ובא ממרחק מאד מאד, כי לפי גשמיותו הוא רחוק מישועה מאד מאד, כמו שכתוב (תהלים כב, ב): "רחוק מישועתי דברי שאגתי". אך רחמיו יתברך רבים מאד ומביא לחמו ממרחק מאד מאד, וגם אחר שהביא לחמו של תורה שהיא ישועתו, עדין הוא רחוק מאד מאד, ורק זה הוא התקרבותו, כי ההתרחקות תכלית ההתקרבות, כי כשיודע שהוא רחוק מאד - הוא דיקא מקרב אליו יתברך בתכלית ההתקרבות, ותכף שסובר שהוא קרוב - הוא רחוק מאד, וכנ"ל בהתורה הנ"ל: