# כג

> מקור: https://rabenu.app/books/yore-dea2/960/65/23/

וזה בחינת מה שהבטיח השם־יתברך ליעקב: אנכי ארד עמך מצרימה ואנכי אעלך גם עלה (בראשית מו, ד), ומובן בספרים (זהר שמות טז.), שבזה הפסוק מרמז כל סוד גלות ישראל, ועקר הוא גלות הנפש כל העליות והירידות העוברים על איש הישראלי, שזה עקר סוד הגלות והגאלה, שהכל בבחינת אנכי ארד עמך מצרימה ואנכי אעלך גם עלה, שזהו בחינת ירידה תכלית העליה, כמובא (סימן כב). והעקר הוא התחזקות, שצריכין להתחזק מאד מאד בתקף התגברות מרירות הירידה עד שנדמה שכמעט כמעט חס ושלום, שדיקא משם ירחם עליו השם־יתברך ויושיעו ויקרבו אליו, "כי לא יטש ה' את עמו" וכו' (תהלים צד, יד), וכמו שכתוב (שם צד, יח): "אם אמרתי מטה רגלי חסדך ה' יסעדני" וכו', וכתיב (איכה ג, יח-כג): "ואמר אבד נצחי ותוחלתי מה', זאת אשיב אל לבי על־כן אוחיל, חסדי ה' כי לא תמנו כי לא כלו רחמיו, חדשים לבקרים" וכו' וכנ"ל. וכן בפסוקים רבים, ובפרט בדברי רבותינו ז"ל מבאר, שדיקא כשישראל הם בתכלית הדחקות והצרה חס ושלום, אז דיקא יש סבר ותקוה לישועה גדולה. וכמו שמבאר במדרש (שמות רבה א, ט) על פסוק ועלה מן הארץ דיקא, עין שם. וכן הוא בפרטיות בכל אדם ובכל זמן, כי השם־יתברך מהפך המכה לרפואה, כמו שאמרו רבותינו ז"ל, וכל זה מרמז בפסוק אנכי ארד וכו' הנ"ל: