# כד

> מקור: https://rabenu.app/books/yore-dea2/960/65/24/

ולבאר הדבר יותר, כי איתא, שיש שם שיוצא מפסוק זה: אנכי ארד עמך מצרימה, כמובא בתפלות שבספר שערי ציון ובתפלות שאומרים בליל הושענא רבה אחר תהלים, שתקנו לבקש ולהתפלל להנצל מכל מיני צרות בכח השם הקדוש היוצא מפסוק זה: אנכי ארד עמך וכו' שהוא אמ"י נצ"א וכו', עין שם. וענין יציאת השם הקדוש הזה הוא כך, כי בפסוק זה יש שלשים אותיות מן 'אנכי' עד גם 'עלה', ומחלקים אותם לשלשה חלקים של יוד יוד אותיות, דהינו אנכי ארד עמך - הוא יוד אותיות, וכן מצרימה ואנכי, עד היוד של ואנכ ' י - הם יוד אותיות, ואחר־כך היוד של ואנכ' י ותב ות שלאחריו אעלך גם עלה - הם יוד אותיות, ומחברין אות אחד מכל חלק וחלק משלשה חלקים הנ"ל, ועל־ידי־זה יוצא השם הנ"ל, דהינו האלף של א 'נכי, והמם של מ 'צרימה, והיוד של ואנכ' י הנ"ל, ויוצא השם אמי, וכן אחר־כך הנון של א נ 'כי, והצ' של מ צ 'רימה, והא' של א 'עלך, וכן כלם.

והסדר הוא כך:

א נ כ י א ר ד ע מ ך

מ צ ר י מ ה ו א נ כ

י א ע ל ך ג ם ע ל ה

והמשים לב, יוכל להבין מזה רמזים נפלאים לענין הנ"ל - להתחזק תמיד להיות מצפה לישועה גדולה בכל אשר יעבר עליו, כי יש בפסוק הזה שלשה חלקים, שהם בחינת הירידה לתוך הגלות, והגלות בעצמה, והעליה מתוך הגלות, שזה בחינת שלשה חלקים, שהם אנכי ארד עמך - שהוא בחינת הירידה לתוך הגלות, וצריכין לידע ולהאמין שגם בעת הירידה בעצמה - השם־יתברך עמו, בבחינת אנכי בעצמי, כביכול, ארד עמך. ואחר־כך החלק השני הוא מצרימה ואנכ 'י עד היוד, לרמז על הגלות בעצמה שהיא בחינת מצרימה שכולל כל הגליות. ותכף כשבאים בתוך הגלות שהוא הירידה, תכף מתחיל העליה ועל־כן נכתב מיד, ואנכי אעלך.

נמצא, ש אנכי הראשון מרמז על הירידה לתוך הגלות, ו אנכי השני מרמז על העליה מתוך הגלות, אך בשעת הגלות והירידה כשמתחיל צמיחת קרן ישועה שנמשך מבחינת ואנכי השני שהוא בחינת העליה, בחינת ואנכי אעלך וכו', אזי הבעל־דבר רוצה להתגבר ביותר כדרך שני אנשים הנלחמים זה בזה, שכשרואה שהאחד מתגבר כנגדו אזי הוא מתחזק כנגדו בהתגרות והתגברות יותר, כמובא בדברינו כמה פעמים, וזה עקר תקף מרירת הגלות של עכשו מחמת שהוא עכשו בעקבות משיחא והשם־יתברך מצפה בכל יום למהר לגאלנו, על־כן מתגבר ביותר בכלל ובפרט, כידוע.

וזה מרמז בסוד השם של הפסוק הנ"ל - שמרמז על כל הגליות וגאלתם בכלל ובפרט כנ"ל, כי החלק השני הוא מצרימה ואנכ'י עד היוד האחרונה של ואנכי, כי ואנכי השני הוא בחינת התקוה לישועה בחינת ואנכי אעלך גם עלה, אך תכף כשמתחיל בתוך הגלות צמיחת קרן ישועה שנמשך מן ואנכי השני, אזי הסטרא אחרא והבעל דבר מתגברין להעלים גם זאת, ורוצים לתפס גם בחינה זאת לתוך הגלות בסוד גלות השכינה, שזהו בחינת שאותיות האמצעיים הם מצרימה ואנכ, כי גלות מצרים שכולל כל הגליות רוצה להתגבר גם על ואנכי השני - להעלים הצמיחת קרן ישועה שנמשך משם.

ומגדל התגברותם מאד מאד עד שמעלימין ומסתירין הכל, היה כמעט אפס תקוה חס ושלום, "לולא ה' עזרתה לנו" שכשמתפשטין ביותר על הקדשה ורוצים להעלים לגמרי בבחינת (תהלים לז, לב): "צופה רשע לצדיק ומבקש להמיתו", אזי דיקא "ה' לא יעזבנו בידו". וכמו שמבאר (בסימן רח) על פסוק זה, עין שם מה שכתב, שהסטרא אחרא והחולקים רוצים להתפשט לכסות הצדיק לגמרי וכו', עד שלא יוכל להנשים חס ושלום, אבל "השם־יתברך לא יעזבנו בידו".

וזה סוד היוד אחרונה של ואנכ'י השני שהיא שיכה לחלק השלישי, ומצטרפת לתבות אעלך גם עלה. לרמז, שכשמתפשטין גם על ואנכי השני ורוצים להעלים הצמיחת קרן ישועה הנמשך משם, כדי שישתקעו בגלות חס ושלום, אבל השם־יתברך לא יעזבנו בידם, כי "ידו אחזת בעקב עשו" כתיב (בראשית כה, כו), ופרש רש"י, שאינו מספיק לגמר מלכותו עד שבא יעקב ונוטלה הימנו, כי היוד של יעקב, שהיא בחינת היוד אחרונה של ו אנכי השני הנ"ל, כשרוצים להתגבר ולהתפשט גם עליה חס ושלום, להעלים הכל חס ושלום - אזי זאת היוד מתגברת ומצטרפת לתבת אעלך גם עלה, שעל־ידי־זה נתהפך הכל לעליה גדולה וכנ"ל, והבן הדבר היטב.

כי אף־על־פי שמחלקים הפסוק לשלשה חלקים כנ"ל, שהם הירידה לתוך הגלות והגלות בעצמו והעליה מתוך הגלות, אבל באמת הכל נכלל בשתי בחינות, כי תכף כשבאים בתוך הגלות - תכף מתחיל צמיחת קרן ישועה, כי מתחיל מיד העליה, שזהו בחינת מלוי פגימת הלבנה, שתכף כשבאה לתכלית המעוט - מתחלת להתמלאות מיד, שזה מרמז על הגאלה מתוך תקף הגלות כידוע, וכמו שכתוב (דברים לב, לו): "כי יראה כי אזלת יד ואפס עצור ועזוב וכו', ראו עתה כי אני אני הוא" וכו'. ובאמת לאמתו הכל אחד, כי הירידה בעצמה היא העליה בבחינת ירידה תכלית העליה, אך עקר הגלות הוא גלות הדעת שרוצה להסתיר ולהעלים הדעת לגמרי כאלו אפס תקוה חס ושלום, כמו שכתוב (תהלים מב, יא): "ברצח בעצמותי חרפוני צררי באמרם אלי כל היום איה אלקיך" וכו', וכן בפסוקים הרבה, עד שרוצים להעלים גם ואנכי השני, שהוא התחלת צמיחת קרן ישועה כנ"ל, אבל כשרוצה להעלים ולהסתיר לגמרי "ה' לא יעזבנו בידו", כי היוד אחרונה שבואנכ' י השני, מתגברת ומצטרפת עם תבות אעלך גם עלה, ונתהפך הכל לעליה גדולה כנ"ל, כי באמת הכל להפך, כי השם־יתברך עמנו תמיד בין בעת הירידה בין בהגלות בעצמה, בין בעת העליה, כמפרש בפסוק זה בעצמו: ואנכי ארד עמך מצרימה ואנכי אעלך וכו', וכמו שכתוב (שיר־השירים ד, ח): "אתי מלבנון כלה אתי מלבנון תבואי" וכו'. ועין פרוש רש"י שם, שפרש: מה שלא כתיב אתי 'ללבנון' תבואי, לומר, משעת יציאתכם מכאן, עד שעת ביאתכם לכאן אני עמכם בכל אשר תצאו ותבאו, הינו כנ"ל, והבן היטב.

ואם תדקדק יותר תראה נפלאות, כי הלא היוד של ואנכ'י הנ"ל שהיא מצטרפת לתבת אעלך גם עלה, שמשם עקר העליה, כי היא שעמדה לנו ולאבותינו בגלותנו, שאינה מנחת שתתפשט הסטרא אחרא גם עליה וכו' וכנ"ל - זאת היוד בעצמה מצטרפת בהשם הראשון היוצא מפסוק זה שהוא אמ"י, שהוא האלף של א' נכי הראשון והמ"ם של מ' צרימה וה י 'וד הזאת הנ"ל כנ"ל. נמצא, שגם בהתחלת הירידה לתוך הגלות שהיא בחינת אנכי ארד עמך ומהתחלת הגלות הראשון בעצמו שהיא בחינת המם שהיא אות ראשונה של מצרימה שהיא התחלת הגלות, תכף ומיד נצטרף עמם היוד הנ"ל שהיא יוד האחרונה של ואנכי שני הנ"ל, שמשם התקוה והעליה כנ"ל, ונעשה השם אמ"י כנ"ל - כל זה להודיע ולהורות, שגם בתחלת הירידה לתוך הגלות, ובהתחלת הגלות תכף עמדה לנו היוד הנ"ל, שמשם העליה והיא בעצמה עמדה לנו בהתחלת הירידה והגלות בעצמה לשמרנו ולהצילנו שלא נשתקע שם חס ושלום, כי השם־יתברך "מגיד מראשית אחרית" (ישעיה מו, י), וכמו שמבאר במדרש על פסוק (בראשית לח, א): "ויהי בעת ההיא וירד יהודה" וכו', שעד שלא התחיל הגלות הראשון נולד הגואל האחרון שהוא פרץ וכו', עין שם, הינו כנ"ל והבן: