# ז

> מקור: https://rabenu.app/books/yore-dea2/960/65/7/

וזהו בחינת 'נר חנכה אסור להשתמש לאורה' (שבת כא:), לא כמו נר שבת שמצות ההדלקה היא דיקא להשתמש לאורה לקים ענג שבת באכילה ושתיה וכו' לאור נר שבת, כי מבאר בכונות האר"י ז"ל (פרי־עץ־חיים חנכה פרק ד), ומובא בדברינו (הלכות כלאי בהמה, הלכה ד', אות יד), שנר חנכה הוא בחינת אור גדול מאד [בחינת כלליות השלשה יחודים שעולים 'נר' וכו'], שממ שיכין אותו למטה מאד, דהינו למטה מעשרה טפחים ששם הוא תקף העשיה.

וזהו החדוש והפלא של נר חנכה - שמתקף הנס שזכו אז על־ידי צדיקי הדור מתתיהו ובניו, שהתגברו על מלכות הרשעה שרצו להשכיחם תורתך וכו', וכשגברה יד הצדיקים מלכות בית חשמונאי ונצחום, זכו לישועה נפלאה, שלא די שלא נתקימה מחשבתם הרעה של הסטרא אחרא להשכיחם תורתך חס ושלום, אף גם נתהפך מהפך אל הפך - שזכו לנס נפלא שדלקו נרות המנורה בנס שמונה ימים. ועל־ידי־זה קבעו לנו לדורות להדליק נר חנכה הקדוש, שהוא אור נפלא מאד, שמגדל עצם האור אנו יכולים להמשיכו כל אחד למטה למטה בתקף העשיה, למטה מיו"ד טפחים, להאיר גם שם אור הנפלא הזה שהוא אור התורה והמצות, בחינת (משלי ו, כג): "כי נר מצוה ותורה אור".

ועל־כן אסור להשתמש לאורה, כי מחמת שזה האור נמשך למטה במקום אחיזת הסטרא אחרא והקלפות, על־כן אסור להשתמש שם לאור הקדוש הזה, שלא יתאחזו בו החיצונים, כמבאר בכונות. אבל נר שבת שאז עולין כל העולמות למעלה למעלה, כי עשיה עולה ליצירה ויצירה לבריאה וכו' וכו', אזי מדליקין הנר במקום גבה שאין להסטרא אחרא אחיזה שם מחמת קדשת שבת, על־כן מתר להשתמש לאורה.

וכל זה הוא ענין הנ"ל, כי נר חנכה זה בחינה שממשיכין האור שהוא הישועה של הנס שתתקים התורה ממשיכין זאת ממרחק מאד, ממקום גבה מאד למקום נמוך מאד למטה מעשרה טפחים. ועל־כן אסור להשתמש לאורה, כי עדין אין האור שלנו, ואין לנו רשות להשתמש בו לעשות בו כל צרכינו כמו בנר שבת, שהוא מרמז על עולם הבא שאז יזכה כל אחד לבא ולהגיע למקומו ומנוחתו כפי חלקו לעולם הבא.

ועל־כן עושים לאור נר שבת כל התשמישים, שהם אכילה ושתיה וכו', שהם ענג שבת, כי יש לנו כח על־ידי האור הזה של שבת להעלות הכל לשרשו, לאור באור החיים, שמאיר בשבת שהיא בחינת עלמא דאתי, אבל חנכה הוא בימי החל ואין שום עליה אז להעולמות רק שממשיכין האור ממרחק למטה בתקף העשיה, על־כן אין לנו רשות להשתמש בו כי אם לראותו בלבד, כי אין לנו כח עדין להעלות כל תשמישינו לשרשו העליון שהוא אור הקדוש כזה, כי זה האור של חנכה נמשך לנו רק לראותו בלבד, בבחינת (בראשית כב, ד): "וירא את המקום מרחק", שצריכין לעמד ולהסתכל היטב על האור הנורא הזה, ולהתבונן ולשום אל לבו כל אחד את תקף הנס שעשה השם־יתברך לאבותינו ולנו, כי לא אחד בלבד עמד עלינו לכלותנו אלא שבכל דור ודור עומדים עלינו לכלותנו והקדוש־ברוך־הוא מצילנו מידם, על־ידי נפלאותיו העצומים. והכל בבחינת (משלי לא, יד): "ממרחק תביא לחמה" הנ"ל - שממשיך עלינו הנס והישועה ממקום רחוק מאד מאד. ועל־ידי־זה יש לנו קיום גם עתה בתקף הגלות הזה, ויש לנו כח להתחזק ולעמד על עמדנו, על־ידי שאנו רואים מרחוק עצם נפלאות האור שהשם־יתברך מאיר עלינו בטובו שהוא בחינת אור נר חנכה, אבל אף־על־פי־כן עדין הוא מרחוק מאד. ועל־כן אסור להשתמש לאורה, כי עדין אין האור שלנו בשלמות, רק זה בעצמו הוא לנו לזכות לחסד וישועה נפלאה, שאנו ממשיכין אור קדוש ונורא כזה לתוך ביתנו לכל אחד ואחד למטה מעשרה טפחים, וכנ"ל: