# א

> מקור: https://rabenu.app/books/yore-dea2/966/62/1/

ענין קדשת בכור שצריכין לתנו לכהן - על־פי המאמר 'ויהי מקץ' המתחיל: 'כי צריך לשמר את הזכרון' וכו', עין שם (סימן נד).

ועקר הזכרון הוא לזכר תמיד בעלמא דאתי, בחינת הגדלת הדעת, שזהו ב חינת תפלין וכו', עין שם היטב.

ובסוף המאמר מבאר שם, שצריך לשמר המח והזכרון מכח המדמה שהוא כח הבהמיות. ועל־ידי לשון הרע שהוא "מוצא דבה הוא כסיל" (משלי י, יח), הוא נופל מדעת ואהבה דקדשה לאהבת הבהמיות שהם אהבת המדמיות וכו'. ועקר תקונו על־ידי בחינת יד, בחינת שמחה, שהוא מברר הרוח טובה מן הרוח רעה, מבחינת עצבות רוח, על־ידי בחינת נגון וכו', כי הכלי היא התאספות הרוח וכו'. ועל־כן כשיש איזה נקב בכלי - אינו יכול לנגן, כי אזי הוא בבחינת (משלי כט, יא): "כל רוחו יוציא כסיל" וכו', ואזי "תצא רוחו ישב לאדמתו" וכו' (תהלים קמו, ד); עין שם היטב: