# ב

> מקור: https://rabenu.app/books/yore-dea2/966/62/2/

וזה בחינת מצות בכור שצריכין לתנו לכהן, כי הבכור הוא ראשית, בחינת דעת, שזה בחינת זכרון הנ"ל שהוא הגדלת הדעת כנ"ל, בחינת תפלין כנ"ל, כי פרשה ראשונה של תפלין היא קדשת בכור. ועל־כן ישראל שהם מדבקים מחשבתם תמיד בעלמא דאתי, כי זה עקר עבודת ישראל לזכר תמיד בעלמא דאתי, על־כן הם נקראים בחינת בכור, כמו שכתוב (שמות ד, כב): "בני בכרי ישראל". כי בכור זה בחינת דעת, בחינת תפלין, בחינת זכרון הנ"ל שהוא 'לאדבקא מחשבתא בעלמא דאתי' כנ"ל, כי עלמא דאתי הוא בבחינת בכור שהוא ראשית, כי עולם הבא קדם לעולם.

נמצא, שהבכור הוא בבחינת דעת וזכרון הנ"ל, ועל־כן צריכין לשמרו מכח המדמה, כח הבהמיות, כי צריכין לשמר את הזכרון והדעת הנ"ל מכח המדמה כנ"ל. ועל־כן צריכין לתן את הבכור לכהן שהוא בחינת אהבה דקדשה, בחינת (במדבר ה, כו): "וקמץ הכהן" המבאר במאמר הנ"ל, שהוא הפך אהבת המדמיות, אהבת הבהמיות, כמבאר שם היטב במאמר הנ"ל, עין שם. נמצא, שעל־ידי שנותנין הבכור לכהן - על־ידי־זה שומרין את הזכרון והדעת מכח המדמה מכח הבהמיות, כי הכהן הוא בחינת אהבה דקדשה, כנ"ל.

ועל־כן הכהן צריך להקריב הבכור לקרבן, כי עקר תקון וברור המדמה הוא על־ידי בחינת קרבן, שעל ידו מעלין ומבררין רוח האדם מן רוח הבהמה, בבחינת (ויקרא א, ב): "אדם כי יקריב מכם קרבן לה' מן הבהמה", שזה בחינת נגון שמתקן את המדמה על־ידי שמברר הרוח טובה מן הרוח רעה, הינו רוח האדם מן רוח הבהמה. וכמבאר בדברי רבנו זכר צדיק וקדוש לברכה, במקום אחר, שברור רוח האדם מרוח הבהמה בבחינת (קהלת ג, כא): "מי יודע רוח בני האדם העלה וכו' ורוח הבהמה" וכו', הוא על־ידי בחינת נגון, עין שם (סימן סג תנינא). ועל־כן בשעת הקרבת הקרבן היו הלויים מנגנים בשיר על הדוכן, נמצא, שהקרבן הוא בבחינת יד, בחינת שמחה, בחינת נגון, המבאר במאמר הנ"ל, שעל ידו מבררין הרוח הטובה וכו' ומכניעין את המדמה. כי המקרא "ושמחתם בכל משלח ידכם" (דברים יב, ז) המבאר במאמר הנ"ל, הוא קאי על קרבנות שמביאין ברגל שהם עקר השמחה, כמו שאמרו רבותינו ז"ל (פסחים קט.): 'אין שמחה אלא בבשר שלמים'. כי הקרבנות הם בחינת שמחה, בחינת "ושמחתם בכל משלח ידכם", בחינת נגון, שעל ידם מבררין הרוח טובה, רוח האדם, בחינת דעת - מרוח הבהמה, מכח הבהמיות, כח המדמה.

על־כן נותנין אותו לכהן שהוא אהבה דקדשה והוא מתקנו על־ידי שמקריבו לקרבן, שעל־ידי־זה נתברר ונתתקן כח המדמה בבחינת התקון הנעשה על־ידי נגון, כנ"ל. ועל־כן גם כל הקרבנות הם על־ידי הכהן שהוא אהבה דקדשה, כי כל הקרבנות באין בשביל זה - לתקן כח המדמה, כח הבהמיות, לבררו ולתקנו, להעלותו לבחינת אהבה דקדשה, בחינת כהן, וזה בחינת סמיכה ביד על הקרבנות, 'ביד' דיקא, ששם פקדונות הרוחות. ועקר הברור על־ידי היד, בבחינת (שמואל־א' טז, טז): "ונגן בידו" וכו', עין שם היטב במאמר הנ"ל ותבין כל זה: