# ד

> מקור: https://rabenu.app/books/yore-dea2/966/62/4/

ועל־כן הבכור אסור בגזה ועבודה (דברים טו, יט), כי גזה ועבודה הוא עבדין דחל, בחינת עבדות, ועבדות זה בחינת עצבות רוח, כמבאר במקום אחר (סימן ב, תנינא). ועקר תקון הבכור והקרבן הוא לברר הרוח טובה מעצבות רוח, שהוא רוח נכאה, רוח רעה, כמבאר שם במאמר הנ"ל וכנ"ל. ועל־כן הבכור והקרבן אסור בכל מיני עבדות - שהם בחינת עצבות רוח, כי צריכין לבררו ולהעלותו מבחינת עצבות רוח לבחינת רוח טובה כדי להכניע המדמה, להעלותו לבחינת אהבה קדושה, בחינת כהן כנ"ל.

גם הבכור הוא בבחינות זכרון הנ"ל, שהוא לאדבקא מחשבתא בעלמא דאתי כנ"ל, שהוא יום שכלו שבת, ועל־כן אסור בעבדין דחל: