# י

> מקור: https://rabenu.app/books/yore-dea2/966/63/10/

נחזר לעניננו, שעקר השלמות היא רק אמונה לבד כנ"ל. ועל־כן נקראת האמונה 'תמימות', בחינת (דברים יח, יג): "תמים תהיה עם ה' אלהיך", כי האמונה היא תמימה ושלמה בתכלית השלמות, כי כל הדברים יגעים לא יוכל איש לדבר לא תשבע עין לראות ולא תמלא אזן משמע וכו' (קהלת א, ח). ו גם אם יאמר החכם לדעת לא יוכל למצא (שם ח, יז). ועל־כן אין שלמות להדעת והתורה כי אם על־ידי אמונה, כי אי אפשר להשיג בהדעת שום דבר בשלמות כי אם על־ידי האמונה, כי מאחר שהוא מאמין בהשם־יתברך ובצדיקיו ובמצותיו יתברך באמונה שלמה - הוא שלם בתכלית השלמות, כי האמונה היא בלתי גבול, כי הוא מאמין בהאמת שהוא עד אין־סוף, אף־על־פי שאי אפשר להשיגו בדעת בשום אפן, אבל האמונה מקפת הכל עד אין־סוף ותכלית.

ועל־כן צריכין שתהיה האמונה בשלמות בלי שום מום ופגם כלל, בבחינת (שיר השירים ד, ז): כלך יפה רעיתי ומום אין בך, ואז זוכה להשיג על־ידי־זה דעת גדול כנ"ל, כי על־ידי שלמות אמונה זוכין לדעת כנ"ל. וזהו: כלך יפה וכו', אתי מלבנון כלה אתי מלבנון תבואי תשורי וכו', 'לבנון' היא בית־המקדש שהוא בחינת המחין, כמו שאמרו רבותינו ז"ל (סנהדרין צב.): 'כל מי שיש בו דעה כאלו נבנה בית־המקדש בימיו', כי לבנון הוא בחינת לבונא דמחא, כמובא בזהר הקדוש (פנחס רלה:).

וזהו אתי מלבנון כלה וכו', כמו שפרש רש"י: 'מעת שתצא מבית־המקדש עד שתחזר ותבא לשם תהיה תמיד אתי' וכו', עין שם. הינו כשזוכה לאמונה שלמה בתכלית השלמות, והאמונה מתפשטת בכל האיברים, שכל רמ"ח איבריו מלאים אמונה שלמה. וכמו שמבאר רבנו ז"ל על פסוק (שמות יז, יב): "ויהי ידיו אמונה עד בא השמש", שצריך שתהיה האמונה בכל האיברים, ואז זוכה להשיג השכל אחר כך.

וזהו כלך יפה רעיתי ומום אין בך - הינו שהאמונה שהיא בחינת כלה שכלולה מכל השלמות כנ"ל, היא בבחינת כלך יפה רעיתי ומום אין בך - שהאמונה היא בשלמות בכל האיברים ואין מום בשום איבר, כי האמונה היא בחינת קומה שלמה, וכשיש איזה חסרון ופגם בהאמונה אזי יש איזה חסרון ומום באיזה איבר כפי הפגם שבאמונה, ואז אי אפשר להשיג הדעת על־ידי האמונה הזאת שאין לה שלמות בכל הרמ"ח איברים. אבל כשהאמונה בתכלית השלמות בבחינת כלך יפה רעיתי ומום אין בך, אז אתי מלבנון כלה אתי מלבנון תבואי - שתזכה תמיד לדעת שלם שהוא בחינת לבנון כנ"ל, כי על־ידי האמונה בשלמות זוכה לדעת כנ"ל. וזהו אתי מלבנון כלה אתי מלבנון תבואי - דהינו שהשם־יתברך אומר לכנסת ישראל שהם מאמינים, ועל־כן נקראים 'כלה' שהיא מדת האמונה כנ"ל, שאפלו בעת שיתרחקו מהדעת שהוא בחינת לבנון לבונא דמחא כנ"ל, עם כל זה על־ידי האמונה השלמה יהיה תמיד אתו מעת שיצאו ויתרחקו מהדעת עד שיחזרו וישובו להדעת שהוא בחינת לבנון. וזהו אתי מלבנון תבואי, כמו שפרש רש"י שם: 'מעת שתצאו עד שתבאי תהיו אתי', והבן. וזהו שסים: תשורי מראש אמנה, כי אחר־כך תשורי שירות ותשבחות להשם־יתברך שיזכה אותך הדעת הזה.

וזה בחינת הבכור שצריך שיהיה תם בלי שום מום אפלו בדקין שבעין (בכורות כח.), ואז הוא ראוי לעלות על המזבח להיות עולה אל הקדשה, שיתברר ויעלה לבחינת מחין, בחינת קדש כנ"ל, שזהו בחינת הקרבנות כנ"ל, כי אי אפשר שיעלה הקרבן לבחינת קדש לבחינת מחין כי אם כשהוא שלם מכל מום, כי עקר העליה הוא על־ידי שלמות האמונה, שעל־ידי־זה זוכין לדעת שהוא בחינת תפלין וכו' כנ"ל, ואי אפשר לזכות לזה כי אם כשהקרבן שלם בלי שום מום, שזהו בחינת אמונה בשלמות בלי שום חסרון, בחינת "תמים תהיה עם ה'", בחינת (בראשית כה, כז): "ויעקב איש תם". וזהו בחינת בכור תם וכנ"ל, כי קדשת הבכור היא בחינת ברור האמונה שעולה לבחינת תפלין מחין וכו', וכנ"ל.

וזה בחינת כל המומין הפוסלין בכהנים פוסלין בנשים (כתבות עב:), כי הכהן צריך שיהיה שלם מכל מום, שזהו בחינת אמונה בשלמות, ואז יכול להקריב קרבנות - לברר האמונה לבחינת מחין תפלין כנ"ל. ועל־כן המומין הפוסלין בכהנים - כי אלו המומין מרמזין שאין האמונה בשלמות, על־כן בודאי אלו המומין פוסלין בנשים, כי "אשה יראת ה'" היא בחינת אמונה, וצריכה שתהיה בלי שום מום, בבחינת "כלך יפה" וכו' כנ"ל, וזהו בעצמו בחינת מומי המקריבים קרבנות, ועל־כן דין אחד להם, כנ"ל: