# יב

> מקור: https://rabenu.app/books/yore-dea2/966/63/12/

וזה בחינת (דברים טו, יט): לא תעבד בבכר שורך. כי עבדות הוא עצבות, בחינת 'בעצבון תאכלנה', ואכילת הבכור צריך שתהיה בשמחה, כמו שכתוב (שם יד, כג-כו): ואכלת שם וכו' ובכרת בקרך וצאנך, ושמחת לפני ה' אלהיך וכו'. כי עקר התקון הוא על־ידי אכילה בשמחה שעל־ידי־זה מחזקין כח המלאך ומכניעין בחינת "החתים בשרו" - שזה עקר קדשת הבכור כנ"ל, וזה עקר בחינת יציאת מצרים, כמבאר שם כל זה במאמר הנ"ל. ועל־כן אסור עבודה בבכור כדי שלא יתאחז בו בחינת עצבות חס ושלום, שהוא בחינת עבדות כנ"ל, וכמבאר במקום אחר (סימן ב' תנינא). כי עקר התקון שהוא להכניע בחינות "החתים בשרו" וכו', זה נעשה על־ידי שמחה כנ"ל, שזהו בחינת השמחה של תפלין כמבאר שם, עין שם.

וזהו אסור גזה, כמו שכתוב (דברים טו, יט): "ולא תגז בכור צאנך". כי עקר הקדשה בהשערות, שהם בחינת התנוצצות המחין בחינת תפלין, כמבאר שם במאמר הנ"ל, בחינת (דניאל ז, ט): "ושער ראשה כעמר נקא" (ושער ראשו כצמר נקי), עין שם: