# יג

> מקור: https://rabenu.app/books/yore-dea2/966/63/13/

ועל־כן יעקב אבינו ובניו עסקו מאד במרעה צאן, כי עקר ברור האמונה היה על־ידי יעקב, כי אברהם ויצחק התחילו לגלות האמונה וחפרו בארות כנ"ל, אבל אז לא היה עדין באפשר לברר ולגלות האמונה בשלמות, להעלותה לבחינת מחין תפלין כנ"ל, כי בימיהם לא נתבררו עדין טפת עשו וישמעאל שאסור להעלותם אל המח כמבאר במאמר הנ"ל, עין שם. ועל־כן עקר התפלין הם בבחינת יעקב שהוא בחינת תפלין, כידוע (עץ חיים, שער לב פרק א) - 'שופריה דיעקב כעין שופריה דאדם' (זהר פנחס רמד.). שהוא בחינת תפלין שנקראין 'פאר' (ברכות יא.), כי בימי יעקב כבר נתברר ויצא לחוץ טפת עשו וישמעאל, ואז יכולים להעלות ולברר מבחינת "החתים בשרו" לבחינת חותם דקדשה, כי כל זמן שלא יצאו טפת עשו וישמעאל - לא היה הברור בשלמות, כדי שלא יעלו אל המח טפת עשו וישמעאל שהם פגם התפלין כמו שמבאר שם. אבל בימי יעקב שכבר יצאו לחוץ - אז היה הברור בשלמות מבחינת "החתים בשרו" לבחינת חותם דקדשה שהוא תפלין שהם בחינת יעקב.

ועל־כן זכה יעקב לנטרא טפא קדמאה לבת זוגיה, כמו שאיתא בזהר הקדוש (תקוני זהר, תקון טו, ל:), כמו שכתוב (בראשית מט, ג): "כחי וראשית אוני". כי הוא זכה אל הברור בשלמות, להכניע ולבטל בחינת "החתים בשרו" ולזכות לתפלין כנ"ל. ועל־כן הוליד בן בכור בקדשה שהוא בחינת ברור ועלית האמונה לבחינת קדש כנ"ל. אבל בימי אברהם ויצחק היה ההכרח שתקדים הקלפה לפרי, שיצאו עשו וישמעאל קדם יצחק ויעקב, והכרח יעקב להתיגע הרבה עד שהוציא הבכורה מעשו, וכל זה מחמת שאז לא יצאו עדין טפת עשו וישמעאל, ומחמת זה היתה הבכורה שהיא בחינת תפלין כנ"ל בגלות, עד יעקב שאז יצאו לחוץ טפת עשו וישמעאל, ואז זכה לתפלין בשלמות כנ"ל, ואז נמשך הבכורה אל הקדשה, כי הבכורה היא בבחינת תפלין שפרשה ראשונה הוא 'קדש לי כל בכור' וכנ"ל.

ועל־כן עסק יעקב במרעה צאן שהוא בחינת ברור האמונה כנ"ל, ואז בשעת מרעה הצאן עסק בעבודת התפלין, כמובא (זהר ויצא קסב:), שיעקב עסק בעבודת התפלין ב"המקלות אשר פצל ברהטים בשקתות המים" (בראשית ל, לח). 'ברהטים', זה בחינת רהיטי מחין, בחינת "מלך אסור ברהטים", שזהו בחינת תפלין, כי התפלין נעשין על־ידי ברור האמונה שזכה לזה על־ידי מרעה הצאן כנ"ל. וזהו בחינת: "ויצג יעקב את המקלות אשר פצל ברהטים בשקתות המים" וכו', כי יעקב המשיך את התפלין - ברור האמונה משקתות המים, הינו מבחינת עמקא דבירא (זהר בשלח סג:), מבחינת (משלי יח, ד): "מים עמקים", שמשם גדלה האמונה, כנ"ל.

ועל־כן יעקב כאשר ראה את רחל שהיא בחינת שלמות האמונה אז ויגל את האבן מעל פי הבאר (בראשית כט, י) - 'כמעביר פקק מעל פי צלוחית', כמו שאמרו רבותינו ז"ל (בראשית רבה ע, יב), כי מקדם היה האבן גדולה על־פי הבאר - שמשם גדלה האמונה, כי לא היה אפשר לגלות את האמונה בקל שגדילתה מן הבאר מים חיים כנ"ל, מחמת טפת עשו וישמעאל המעכבים ופוגמים את האמונה כנ"ל.

אבל בימי יעקב ורחל אז כבר נדחו טפת עשו וישמעאל לחוץ, ואז זכה יעקב לגלות האמונה בשלמות, שהיא בחינת רחל יפת תאר ויפת מראה - בחינת (שיר השירים ד, ז): "כלך יפה רעיתי", בחינת אמונה בתכלית השלמות. ואז ויגל את האבן מעל פי הבאר, כמי שמעביר הפקק מעל פי צלוחית, כי עכשו נתגלה האמונה בשלמות, כנ"ל.

וזה בחינת עקדים, נקדים וברדים (בראשית לא, י) שזכה יעקב שיהיו נולדים בצאנו, כי זכה לברר האמונה כל־כך במרעה הצאן עד שהעלה האמונה לבחינת (שמות כח, לו): "פתוחי חתם קדש לה'", לבחינת תפלין פאר, כלליות הגונין, בחינת 'עקדים, נקדים וברדים' שהם בחינת כלליות הגונין, כי כל המחין שהם בחינת תפלין, הינו כל מיני דעת ומחין והשגות וצמצומים קדושים - להשיג על ידם השגות אלהותו יתברך, כלם כלולים בבחינת 'עקדים, נקדים וברדים' שהם כלליות כל האצילות, כמובן בכתבי האר"י ז"ל (עץ חיים, שער הכללים). וזה המשיך יעקב במרעה צאנו דיקא, כי זכה לכל זה על־ידי שלמות האמונה לברר במרעה צאנו עד שזכה על־ידי־זה לדעת שלם, לבחינת מחין תפלין שהם כלליות כל הגונין דקדשה בחינת 'עקדים, נקדים וברדים' כנ"ל. וזה ברר מצאן לבן, הינו שברר האמונה הקדושה מאמונות כזביות שהם בחינת צאן לבן, שהיה עובד עבודה זרה ומאמין בהתרפים שהם אמונות כזביות.

ועל־כן הכרח יעקב להתיגע מאד בזה ועשה כמה עבדות, והיה לו כמה סיעתות דלעלא לזה לזכות שילדו הצאן עקדים נקדים וכו', כל זה בשביל ברור הנ"ל, כי על־ידי־זה זכה להמשיך אמונת ישראל, אמונה דקדשה וכו' כנ"ל. וזה בחינת (בראשית לא, י): ואשא עיני וגו', בחלום וכו', ויאמר אלי מלאך האלהים בחלום וכו' שא נא עיניך וראה כל העתדים העלים על הצאן עקדים נקדים וברדים וכו'. כי יעקב זכה אז לחלום על־ידי מלאך שזה זוכין על־ידי ברור הנ"ל מבחינת 'החתים' לבחינת חותם התפלין, שעל־ידי־זה זוכין ל'חלום על־ידי מלאך', כמבאר שם במאמר הנ"ל שם: