# ד

> מקור: https://rabenu.app/books/yore-dea2/966/63/4/

ועל־כן נותנין הבכור לכהן, כי הכהנים הם בני אהרן, ואהרן זכה לכהנה בשכר "וראך ושמח בלבו", כמו שכתוב (שמות ד, יד): "הנה אהרן אחיך הלוי הנה הוא יצא לקראתך וראך ושמח בלבו", ודרשו רבותינו ז"ל (שבת קלט.), שעל־ידי־זה זכה אהרן לכהנה. כי כל עבודות הכהן בקרבנות הוא בחינה הנ"ל, שמעלה ומברר מבחינת "החתים בשרו" לבחינת חותם דקדשה, שזהו עקר כלל כל הקרבנות שכלם באים מבהמות, שעל־ידי שמקריבין הבהמה לקרבן על־ידי־זה מבררין האמונה הקדושה שהיא בחינת בהמה, מבחינת אמונות כזביות, מבחינת "החתים בשרו", שמשם באין כל החטאים שבעולם, ומעלין אותה לבחינת חותם דקדשה, כנ"ל. כי כל ברור הניצוצות הקדושים מן הקלפות הנעשין על־ידי הקרבנות, כידוע, כל זה היא בחינת ברור הנ"ל מבחינת "החתים בשרו" לבחינת חותם דקדשה. וזה נעשה על־ידי הכהנים בני אהרן, כי אהרן זכה לזה על־ידי שיצא לקראת משה בשמחה, ולא נתקנא על גדלת אחיו אף־על־פי שהיה גדול ממנו, ובזה שבר את הגאוה של מנהיגים של שקר, שהם מתגאים על עם דל בחנם ורודפים אחר הכבוד ונוטלין גדלה לעצמן, ורודפים את המנהיגים אמתיים, ומתקנאים בגדלת הכשרים האמתיים. כי אהרן היה ההפך מזה ממש, כי הוא היה מנהיג אמתי של ישראל אז, כמו שכתוב (יחזקאל כ, ה): "ואודע להם בארץ מצרים", ודרשו רבותינו ז"ל (שמות רבה ג, טז): 'אותה נבואה על־ידי אהרן נאמרה', ואף־על־פי־כן לא היה מתגאה נגד אחיו הקטן, אדרבא, השפיל עצמו נגדו ובטל עצמו ושבר הגאוה ושמח בלבו באמת על גדלת אחיו משה.

נמצא, שאהרן שבר את הגאוה שמשם נמשך בחינת "החתים בשרו", כנ"ל, ועל־כן זכה אהרן על־ידי־זה לכהנה, שזכה שתהיה עבודתו תמיד לשבר ולבטל מישראל בחינת "החתים בשרו", בחינת תאות נאוף, ולהעלות לבחינת "פתוחי חותם קדש לה'", שזה נאמר על הציץ שהיה במצח אהרן. כי אהרן זכה לזה על־ידי ששבר את הגאוה, שעל־ידי־זה בטל בחינת "החתים בשרו" שנמשך מגאוה כנ"ל, והעלה הכל לבחינת חותם דקדשה, בחינת "פתוחי חותם" וכו', כנ"ל.

כי אהרן היה מגיר גרים, כמו שכתוב (מלאכי ב, ו): "ורבים השיב מעון", וכמו שאמרו רבותינו ז"ל (אבות א, יב): 'הוי מתלמידיו של אהרן וכו', אוהב את הבריות ומקרבן לתורה'. אבל הגרים שמקרבן - יכולין להזיק, כי הם מכניסין גאוה שעל־ידי־זה נמשך תאות נאוף חס ושלום, אבל אהרן שבר את הגאוה כנ"ל, ולא התגאה כנגד הצדיק האמת כנגד אחיו משה, ואז מסר כל הגרים והבעלי תשובה שלו - כלם מסרם למשה. ואהרן היה אז מנהיג ישראל ובטל עצמו ומסר כל הגדלה לאחיו. נמצא, שהעלה את הגרים והבעלי תשובה שלו למשה שהוא הדעת הקדוש בחינת תפלין, בחינת חותם דקדשה, בחינת (שמות ג, א): "ומשה היה רעה", כמבאר במאמר הנ"ל. נמצא, שבזה בעצמו שיצא אהרן לקראת משה ובטל הגאוה ושמח בלבו ומסר כל הגדלה לאחיו, בזה בטל בחינת "החתים בשרו" שהיא בחינת גאוה, והעלה הכל לבחינת משה, שהוא בחינת תפלין חותם דקדשה, כי מסר כל הגדלה וההתנשאות וכל האנשים שלו שהחזירם בתשובה והיה מנהיג שלהם - מסר הכל למשה, כי אז נעשה משה עקר המנהיג. נמצא, שעל־ידי־זה היה מעלה מבחינת "החתים בשרו" לבחינת חותם דקדשה, על־כן בשכר זה זכה לכהנה שעבודתו תמיד בקרבנות שמקדשין לה', שזהו גם כן בחינת ברור הנ"ל מבחינת "החתים בשרו" לבחינת חותם דקדשה, שזהו עקר הברור של הקרבנות כנ"ל. ועל־כן נותנין הבכור לכהן, כי קדשת הבכור שהוא הולדה הראשונה הוא בבחינה זו שמעלין מבחינת "החתים בשרו" לבחינת קדש, בחינת 'קדש לי כל בכור' וכו', כי עולה אל הקדשה, לבחינת 'פתוחי חותם קדש לה'', וכנ"ל.

ועל־כן זכה אהרן לקדשת הברית ביותר מכל ישראל, כי הכהנים נצטוו מצות בקדשת הברית יותר מישראל, כמו שכתוב (ויקרא כא, יד): "אשה זנה וגרושה וחללה לא יקחו, כי קדוש הוא" וכו'. כי הוא בטל תאות נאוף על־ידי ששבר הגאוה שהיא בחינת "החתים בשרו" וכו', כנ"ל: