# ח

> מקור: https://rabenu.app/books/yore-dea2/966/63/8/

וְזֶה בְּחִינַת בְּכוֹר תָּם, כִּי אָסוּר לְהַקְרִיבוֹ כִּי אִם כְּשֶׁהוּא תָּם, כִּי "כָּל אֲשֶׁר בּוֹ מוּם לֹא יִקְרָב" (וַיִּקְרָא כא, יח), כִּי הָאֱמוּנָה הַקְּדוֹשָׁה הִיא בְּחִינַת תְּמִימוּת וּשְׁלֵמוּת, כִּי אִיתָא בְּדִבְרֵי רַבֵּנוּ זַ"ל בְּמָקוֹם אַחֵר (סִימָן לא), שֶׁשְּׁלֵמוּת כָּל הַדְּבָרִים הִיא הָאֱמוּנָה, וּבִלְעֲדֵי הָאֱמוּנָה כָּל הַדְּבָרִים חֲסֵרִים, וַאֲפִלּוּ הַתּוֹרָה וְהַדַּעַת דִּקְדֻשָּׁה אֵין לָהֶם שְׁלֵמוּת בְּלֹא אֱמוּנָה, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל (מַכּוֹת כד.): 'בָּא חֲבַקּוּק וְהֶעֱמִידָן עַל אַחַת' – (חֲבַקּוּק ב, ד): "וְצַדִּיק בֶּאֱמוּנָתוֹ יִחְיֶה" וְכוּ', עַיֵּן שָׁם. כִּי בֶּאֱמֶת עִקַּר הַשְּׁלֵמוּת הוּא רַק הָאֱמוּנָה הַקְּדוֹשָׁה, כִּי אֵין שְׁלֵמוּת רַק בִּבְחִינַת אֱמוּנָה, וּבִלְתִּי הָאֱמוּנָה כָּל הַדְּבָרִים חֲסֵרִים, כִּי בֶּאֱמֶת אִי אֶפְשָׁר לְהַשִּׂיג וְלָדַעַת שׁוּם דָּבָר בִּשְׁלֵמוּת גָּמוּר. וְעַל־כֵּן הַדַּעַת בְּעַצְמוֹ הוּא חָסֵר בְּוַדַּאי, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (קֹהֶלֶת ז, כג): "אָמַרְתִּי אֶחְכָּמָה וְהִיא רְחוֹקָה מִמֶּנִּי".

וְעַל־כֵּן אֲפִלּוּ מִי שֶׁזּוֹכֶה לְהַשִּׂיג אֵיזֶה הַשָּׂגָה וִידִיעָה, כְּגוֹן שֶׁזּוֹכֶה לְהַשִּׂיג אֵיזֶה כַּוָּנָה בְּאֵיזֶה מִצְוָה, אֲפִלּוּ הִשִּׂיג כַּוָּנָה אֲמִתִּית, כְּשֶׁיִּרְצֶה לַעֲשׂוֹת הַמִּצְוָה בְּאוֹתָהּ הַכַּוָּנָה לְבַד - בְּוַדַּאי אֵין זֶה שְׁלֵמוּת, "כִּי כִפְלַיִם לְתוּשִׁיָּה" (אִיּוֹב יא, ו), כִּי גַּם זֹאת הַכַּוָּנָה בְּוַדַּאי אֵינוֹ יָכוֹל לְהַשִּׂיגָהּ עַד תַּכְלִיתָהּ בִּשְׁלֵמוּת, מִכָּל שֶׁכֵּן וְכָל שֶׁכֵּן כִּי יֵשׁ שִׁבְעִים פָּנִים לַתּוֹרָה, וְכָל פָּנִים וּפָנִים כָּלוּל מֵאֲלָפִים וְרִבְבוֹת פֵּרוּשִׁים עַד אֵין קֵץ, וּבְוַדַּאי אֵין שׁוּם צַדִּיק בָּאָרֶץ שֶׁיּוּכַל לְהַשִּׂיג מִצְוָה אַחַת בִּשְׁלֵמוּת, כִּי "אֲרֻכָּה מֵאֶרֶץ מִדָּה וּרְחָבָה מִנִּי יָם", וּכְמוֹ שֶׁכָּתוּב (תְּהִלִּים קיט, צו): "לְכָל תִּכְלָה רָאִיתִי קֵץ רְחָבָה מִצְוָתְךָ מְאֹד", וְעַל־כֵּן אִם יִרְצֶה לְקַיֵּם הַמִּצְוָה רַק עִם זֹאת הַכַּוָּנָה לְבַד - בְּוַדַּאי חִסֵּר הַרְבֵּה, כִּי כַּוָּנַת הַמִּצְוָה הוּא עַד אֵין קֵץ.

עַל־כֵּן לְעוֹלָם צָרִיךְ לֶאֱמוּנָה, כִּי אֱמוּנָה הִוא שְׁלֵמוּת, כִּי כְּשֶׁמְּקַיֵּם אֶת הַמִּצְוָה בֶּאֱמוּנָה שֶׁמַּאֲמִין שֶׁהַשֵּׁם־יִתְבָּרַךְ צִוָּה לָנוּ לַעֲשׂוֹת הַמִּצְוָה הַזֹּאת מִצַּד רְצוֹנוֹ וְטַעֲמוֹ, כִּי הוּא יִתְבָּרַךְ רוֹצֶה בָּזֶה מַה שֶּׁרוֹצֶה. נִמְצָא, כְּשֶׁמְּקַיֵּם הַמִּצְוָה בְּכַוָּנָה זוֹ מֵחֲמַת שֶׁזֶּה רְצוֹנוֹ יִתְבָּרַךְ שֶׁנַּעֲשֶׂה זֹאת הַמִּצְוָה, בְּזֹאת הַכַּוָּנָה כְּלוּלִים כָּל הַכַּוָּנוֹת שֶׁבָּעוֹלָם בִּשְׁלֵמוּת, כִּי בִּרְצוֹנוֹ יִתְבָּרַךְ שֶׁרָצָה שֶׁנַּעֲשֶׂה זֹאת הַמִּצְוָה - בָּזֶה כְּלוּלִים כָּל הַכַּוָּנוֹת שֶׁבָּעוֹלָם בִּשְׁלֵמוּת, וְהוּא עוֹשֶׂה הַמִּצְוָה עַל דַּעַת זֶה וְאָז הַמִּצְוָה בִּשְׁלֵמוּת, כִּי בָּזֶה כְּלוּלִים כָּל הַכַּוָּנוֹת בִּשְׁלֵמוּת עַד אֵין־סוֹף כַּנַּ"ל. וְעַל־כֵּן אֲפִלּוּ מִי שֶׁזּוֹכֶה לְהַשִּׂיג כַּוָּנָה אֲמִתִּית מַה שֶּׁרָאוּי לְכַוְּנָהּ, לְעוֹלָם צָרִיךְ לְצָרֵף לָזֶה הָאֱמוּנָה וַאֲזַי יֵשׁ שְׁלֵמוּת לְכַוָּנָתוֹ וּלְמִצְוָתוֹ, אֲבָל כְּשֶׁיִּסְמֹךְ עַל כַּוָּנָתוֹ וְחָכְמָתוֹ לְבַד - אֵין לוֹ שְׁלֵמוּת וּמְחַסֵּר הַרְבֵּה:
