# יד

> מקור: https://rabenu.app/books/yore-dea2/966/64/14/

אדר סוף החדשים, בחינת יראה שנקראת (קהלת יב, יג): "סוף דבר" (סימן קפה), כי יראה מלכות היא בסוף ובראש (מערכת האלקות פרק ח), בחינת 'סוף מעשה במחשבה תחלה', כי מתחלה ועד סוף עקר השלמות על־ידי היראה. ואפלו מי שנפל מאד חס ושלום, אפלו אם נפל לעברות חס ושלום, צריך לו גם כן שיהיה לו יראה גדולה מהשם־יתברך - להתחזק את עצמו בכל נקדה ונקדה שיוכל למלט נפשו מרע, ולמשך את עצמו לאיזה טוב, ואל יפטר את עצמו - מאחר שכבר נפל כל־כך, אם כן התר לו הכל חס ושלום, חלילה לא תהא כזאת בישראל! כי "אין חשך ואין צלמות להסתר שם כל פועלי און" (איוב לד, כב), כי גם בשאול תחתיות ומתחתיו צריכין לירא את ה' מאד מאד, כי בכל מקומות ממשלתו.

וזה בחינת (קהלת ז, טז-יח): אל תהי צדיק הרבה ואל תתחכם יותר וכו', אל תרשע הרבה וכו', טוב אשר תאחז בזה וכו', כי ירא אלהים יצא את כלם - הינו שעל־ידי היראה כל אחד יצא ידי חובתו, הן צדיק גדול הן אפלו מי שעשה מה שעשה, כי הכל צריכין לירא את ה'. ועל־ידי־זה ישובו אל ה', כי עקר היא היראה, בחינת כי ירא אלהים יצא את כלם, כנ"ל.

ועקר היראה היא יראת הענש כמו שאמר רבנו ז"ל (שיחות הר"ן סימן ה), כי יראת הענש היא עקר עלית יראות הנפולות, מאחר שיודע ומאמין שכל הענשים שהוא מתפחד מהם הם ממנו יתברך לבד ומתירא ממנו יתברך. נמצא, שמעלה היראות הנפולות שמהם כל הענשין לשרשן, מאחר שמאמין שהכל ממנו יתברך לבד, ובזה ממתיקין הכל וזוכין לשוב אל ה', עד שיזכה ליראה עלאה הנ"ל שבאה על־ידי התבוננות הלב בגדלתו ורוממותו יתברך.

וזה גדל השמחה של פורים, בחינת (תהלים סח, ה): "סלו לרכב בערבות ביה שמו ועלזו לפניו", כי יראת ה' אפלו יראת הענש - היא שמחה ומוספת ימים, כמובן בדברי רבנו ז"ל בשיחה ההיא של יראת הענש שהיא העקר: