# טו

> מקור: https://rabenu.app/books/yore-dea2/966/64/15/

וזה (ירמיה ה, כב-כד): האותי לא תיראו אם מפני לא תחילו, אשר שמתי חול גבול לים חק עולם ולא יעברנהו, ויתגעשו ולא יוכלו, והמו גליו ולא יעברנהו, ולעם הזה היה לב סורר ומורה סרו וילכו, ולוא אמרו בלבבם נירא נא את ה' אלהינו וכו', הינו שהפסוק מוכיח את בני ישראל הנופלים מאד, ומחמת נפילתם הם סרים וממרים יותר, כמו שכתוב שם: סרו וילכו, וכל זה מחמת שנדמה להם שכבר נתרחקו כל־כך, עד שאפס תקוה, וכאלו כבר התר להם חס ושלום חס ושלום, כאלו במקומם אין שם עוד יראה מהשם־יתברך, על־כן מוכיח אותם ואומר להם: האותי לא תיראו אם וכו' אשר שמתי חול גבול לים והמו גליו וכו'. הינו שאפלו לשאון המית הגלים, שהם בחינת התגברות תקף הסטרא אחרא והקלפות - הוא יתברך נותן גבול שאינם יכולים לעבר גבול, כמו כן יש גבול אצל כל אדם בכל מקום שהוא, וכמו שאמר רבנו ז"ל (שיחות הר"ן סימן עח): שבכל מקום יש ישר, כי אפלו בתקף הסטרא אחרא יש ימין ושמאל וכו', עין שם והבן היטב: