# יח

> מקור: https://rabenu.app/books/yore-dea2/966/64/18/

וזה בחינת מלחמת עמלק, כי עמלק עקר התגברותו בעת שישראל נופלים מהיראה חס ושלום, בחינת (דברים כה, יח): "ואתה עיף ויגע ולא ירא אלהים", ואז רוצה להפחיד את ישראל ביראה רעה חס ושלום, ומלחמתו הוא למעלה ולמטה, כמו שאיתא בזהר הקדוש (בשלח סה:), דהינו שבא במלחמה על ישראל בגשמיות, וגם מכניס כפירות בלב - כדי שלא יוכלו להעלות היראות הנפולות לשרשן. כי יראות הנפולות הם בחינת דינים, שמהם משתלשל אחיזת הקלפות והסטרא אחרא, ומי שזוכה להבחין האמת שכל היראות הנפולות הכל מהשם־יתברך, ומעלה הכל לשרשו להתירא רק מהשם־יתברך שממנו הכל, אזי אדרבא מגיע לו טובה גדולה על־ידי אלו היראות הנפולות, כי על־ידי־זה חוזר להשם־יתברך, אבל מחמת שאלו היראות הנפולות הם בחינת דינים שמהם אחיזת הסטרא אחרא, לפעמים מתגברת הסטרא אחרא, עד שמעקמת לב האדם ונופל רק לעצבות על־ידי היראות הנפולות ואינו חוזר להשם־יתברך, ולפעמים מתגבר עליו כל־כך עד שבא לידי כפירות חס ושלום.

וזה עקר מלחמת עמלק - שמפחיד את האדם בחילותיו בתקף ממשלתו של מלכותו הרשעה, אבל על־ידי־זה היה יכל להגיע טובה, כי על־ידי־זה ישובו אל ה', בחינת (תהלים יח, ז): "בצר לי אקרא ה'", אבל הוא מתגבר להכניס כפירות בלב - לתלות הכל בטבע חס ושלום כדי שלא ישובו לה' חס ושלום, ועל־ידי־זה מתגבר יותר ויותר, וכן חוזרת חלילה חס ושלום.

וזה בחינת (דברים כה, יח): "ויזנב בך כל הנחשלים וכו', ולא ירא אלהים", שעקר התגברותו על אותן שאינם יראים אלהים, דהינו שאינם מעלים היראות הנפולות להשם־יתברך, וזה גם כן ממנו בעצמו מחמת הכפירות שהכניס בלבם, ועל־כן הכנעתו על־ידי משה שהוא הדעת, בחינת (שמות יז, יא): "והיה כאשר ירים משה ידו", בזמן שישראל מסתכלין כלפי מעלה (ראש השנה כט.), ומעלין היראות לשרשן וכו':