# כ

> מקור: https://rabenu.app/books/yore-dea2/966/64/20/

כי יש שמחמת יראת הענש נופל לעצבות חס ושלום, ולפעמים לכפירות חס ושלום, כמצוי באנשים רבים כשיושבין על ספרי מוסר שמדברין מעצם הענשים - הם באין לעצבות חס ושלום וכו' ונופלים יותר חס ושלום וכו'. וזה היה כונת המן להפיל את ישראל חס ושלום. אבל מרדכי הוא בחינת שכל עליון ונורא כל־כך, שיכול להכניס יראת הענש, עד שיבאו לידי שמחה עצומה על־ידי גדל העצות שנותן לכל אחד בעמק נפילתו, שיוכל למצא את השם־יתברך עד שיהיה בשמחה, וזה עקר תקנתו.

ועל־כן בסוף התוכחה שהיא יראת הענש כתיב (דברים כח, מז): "תחת אשר לא עבדת את ה' [אלקיך] בשמחה וכו'. והבן היטב, כי זה העקר - שלא יפל על־ידי יראת הענש, רק מפחד הענש יתחזק לקים דברי הצדיקים אמתיים שמזהירין את הגרוע שבגרועים להיות בשמחה בהנקדות טובות שמוצא בעצמו עדין, כמבאר על פסוק "אזמרה" וכו' וכו' (בסימן רפב).

וזה בחינת תקף השמחה של פורים שנמשך משכל עליון ונורא שמתגלה בפורים, שמשם באה יראה נפלאה, שעל־ידי־זה בא שמחה גדולה, כי בכל הימים קדושים נמשך יראה גדולה כפי קדשת היום, כי שבת שקדוש מכל הימים - אז מאירה היראה מאד, בבחינת (תקוני זהר, תקון כד סט.): 'ירא שבת', הינו שאז היראה עם דעת, כי בימי החל לפעמים היראה עם כסילות, בבחינת (איוב ד, ו): "הלא יראתך כסלתך", כמבאר בלקוטי תנינא סימן י"ז. וכן כל הימים טובים הם ימי יראה, כמבאר בסימן קל"ה, הינו כי בשבת ויום טוב אז מאירין מחין גדולים מאד, ואזי היראה עם דעת גדול, שזהו עקר השלמות כנ"ל. וזהו בחינת שמחת שבת ויום טוב, כי כשהיראה עם דעת - נמשך על ידה שמחה רבה, בחינת 'וגילו ברעדה'. וכן להפך על־ידי השמחה נמשך החרות של שבת ויום טוב שעל־ידי־זה הדעת בשלמות, שעל־ידי־זה עולה היראה, כמבאר בסימן י"ז הנ"ל.

ובפורים אז נמשך דעת גדול ונפלא כל־כך, שמאיר למטה בבחינת מלכות ומתפשט אור הגדול והנורא הזה, בחינת חכמה עלאה, עד תכלית העשיה, כמבאר בכתבים (פרי עץ חיים, פורים, פרק ו). ועל־ידי־זה היראה, שהיא בחינת מלכות, מאירה בדעת עליון ונפלא מאד, שהיא בחינת היראה של משיח, בחינת (ישעיה יא, ג): "והריחו ביראת ה'". שזהו בחינת מרדכי, בחינת (שמות ל, כג): "בשמים ראש מר דרור" כנ"ל, שהיראה מאירה ומריחה בריח נפלא ונורא מאד, עד שמגיע ריח הטוב של היראה עלאה מאד הנ"ל, אפלו להרחוקים מאד מאד להחיותם ולהשיבם להשם־יתברך. כי כל מה שהחולה גדול ביותר - צריך רופא גדול ורפואות יקרים ביותר, כמו עכשו בסוף הגלות, שאין לנו שום חיות ותקוה כי אם על־ידי היראה עלאה מצדיקים גבוהים ונשגבים מאד מאד, שמושיטים לכל הרחוקים הארה וריח טוב מיראה עלאה דעלאה הנ"ל, בבחינת (שיר השירים א, ג): לריח שמניך טובים שמן תורק שמך על כן עלמות אהבוך - שהם בחינת הרחוקים מאד, בחינת גרים ובעלי תשובה, כמו שפרש רש"י שם: 'בא יתרו ונתגיר, באה רחב ונתגירה', עין שם.

וזה בחינת (שיר השירים ב, ה): סמכוני באשישות רפדוני בתפוחים כי חולת אהבה אני", ופרש רש"י: 'רפדו רפידתי סביבותי התפוחים לריח טוב כדרך החולים, כי חולה אני לאהבתו'. הינו כנ"ל, שבעצם חלישותנו בגלות המר הזה - עקר חיותנו על־ידי הריח הטוב שהוא בחינת הארת היראה עלאה מאד הנ"ל, שנמשך מצדיקים גבוהים מאד כנ"ל, שזהו בחינת מרדכי, כנ"ל: