# כב

> מקור: https://rabenu.app/books/yore-dea2/966/64/22/

וזה בחינת (אסתר ט, כב): ומשלח מנות איש לרעהו ומתנות לאבינים. ומובן בכונות (פרי עץ חיים, פורים, פרק ו), ש'איש' הוא בחינה גבהה ו'רעהו' הוא בחינה נמוכה מאד ממנו. אך כשיורד הבחינה גבה שנקראת 'איש' בעולם למדרגה התחתונה, אזי נקרא גם הבחינה ומדרגה תחתונה 'רעהו' של האיש הנ"ל, שהוא הבחינה הגבוהה, שזהו בחינת (רות ד, ז): "שלף איש נעלו ונתן לרעהו", עין שם. הינו שבפורים נמשך הארה נפלאה וחסד נפלא מאד עד שכל המדרגות הגבוהות מאירין במדרגות הנמוכות מאד כאלו הם שוין בבחינת איש ורעהו, שזהו בחינת (שמות יח, ז): "וישאלו איש לרעהו לשלום" הנאמר במשה ויתרו, ואמרו רבותינו ז"ל (רש"י שם): 'מי הקרוי איש, זה משה'. וכמה היה רחוקים זה מזה. משה קבל התורה מפי הגבורה, ויתרו נתגיר ממקום רחוק וטמא מאד, כי לא הניח עבודה זרה שלא עבדה, בפרט בעת שבא למשה שעדין לא נתגיר רק שרצה להתגיר, ואף־על־פי־כן קוראם איש ורעהו, כי כך דרכו של הצדיק הגבה מאד שהוא בחינת משה, שהוא מוריד את עצמו ומקרב את עצמו כל־כך למי שיש לו איזה רצון להתקרב אל האמת - הוא מקרב את עצמו אליו כל־כך כאלו היה חברו ממש כאלו הם איש ורעהו.

וזה סוד משלח מנות איש לרעהו - כי המנות של פורים שהם מיני מאכל וסעדה של פורים הם בבחינת יראה, כי עקר היראה מתגלה בעת האכילה כנ"ל. שזהו גדל מעלת סעדת פורים שיקרה מאד, מחמת שאז מאירה יראה נפלאה מאד. ועקר המשכת היראה היא בעת האכילה והסעדה, בבחינת (רות ב, יד): "לעת האכל גשי הלם", כמובא בלקוטי תנינא (סימן עז). ואלו המאכלים של פורים הקדוש שהם בבחינת יראה ודעת נפלא, ועל־כן נקראים 'מנות', בחינת מן שאכלו ישראל במדבר, שהיה דעת נפלא, בחינת יראה קדושה, בחינת (מכילתא בשלח טז, ד): 'לא נתנה תורה אלא לאוכלי המן'.

ועל־כן הזהרו במן מאד שיהיה להם בטחון - "ואל יותירו ממנו עד בקר" (שמות טז, יט), כי חסרון הבטחון הוא פגם היראה, בחינת יראה נפולה, שדואג ומתירא מה יאכל למחר, אבל הירא מה' בוטח בו יתברך ואינו דואג כלל על יום המחרת, בבחינת (תהלים לד, י): "יראו את ה' קדשיו כי אין מחסור ליראיו". וכן כתוב בספר הא"ב (ספר המדות אות בטחון סימן ג) שיראה ובטחון הם בחינה אחת, עין שם. נמצא, שאכילת המן, שהוא בחינת בטחון, הוא בחינת יראה, וזהו בחינת מאכלים של פורים שנקראו מנות בחינת מן, בחינת יראה בטחון כנ"ל. ואלו המנות צריכין לשלח איש לרעהו כדי להמשיך ולהאיר על־ידי־זה הארת פורים, שכל המדרגות הגבוהות מאד ישלחו הארת היראה עלאה הנ"ל של פורים לכל המדרגות הנמוכות מאד, כי עתה מגדל השמחה כאלו הכל שוין, ונקראים איש ורעהו, כנ"ל.

וזה בחינת ומתנות לאבינים - וכל הפושט יד לטל נותנין לו, ואין מדקדקין כלל (ארח חיים סימן תרצד), הינו כי יש בחינות שהם נמוכין כל־כך כל־כך, שאפלו בפורים אי אפשר לקרותם בשם 'רעהו' מעצם רחוקם וירידתם ביותר מאד מאד. גם עליהם צריכין לרחם ולהשפיע עליהם היראה עלאה הנ"ל, בבחינת ומתנות לאבינים, שאז 'כל הפושט יד לטל נותנין', כל מי שרוצה לקבל יראה - מאירין עליו מהארת פורים, שהוא הארת היראה עלאה מאד, שמאירה בריח טוב ונפלא לכל המדרגות הנמוכות מאד מאד, כנ"ל.

כי עקר העניות הוא מהדעת, כמו שאמרו רבותינו ז"ל (נדרים מא.): 'אין עני אלא מן הדעת'. ועל־כן העני הוא בבחינת יראות הנפולות ביותר, כי הכל מושלין עליו והוא מתירא מן הכל, כי העשיר הוא בבחינת מלכות נגדו. ועל־כן הכתוב מזהיר (תהלים מט, יז): "אל תירא כי יעשיר איש", כי מטבע העולם להתיראות מן העשיר, שהוא בבחינת מלכות, בחינת 'מורא מלכות', והעני הוא נרדף ומתירא מהכל. וזה עקר מצות צדקה וגמילות חסדים - שצריכין לרחם מאד על העני לתן לו צדקה בסבר פנים יפות, ולבלי להפחידו ושלא לצעק עליו ושלא לנגשו וכו', כמבאר בתורה (שמות כב, כד) ובדברי רבותינו ז"ל (בבא מציעא עה:). הינו כדי שלא להגביר עליו חס ושלום היראות הנפולות שמתגברין עליו חס ושלום, רק אדרבא, צריכין לרחם עליו ולהעלותו ולהוציאו משם על־ידי הצדקה שנותנין לו בפנים יפות, אבל תמיד צריכין לראות למי לתן, כי יש רשעים שאסור לרחם עליהם. אבל בפורים מגדל ההארה של יראה עלאה מאד הנ"ל - כל הפושט יד לטל נותנין לו, כי אז יכולין להאיר על הכל יראה עלאה הנ"ל.

וזהו בחינת השכרות של פורים, כי אז צריכין שתהיה השתיה מרבה מאכילה, כמובא בכונות (פרי־עץ־חיים, פורים, פרק ו), כי יין בחינת גבורות קדושות, בחינת יראה עלאה הנ"ל שהוא עקר השיר והשמחה, בחינת (ברכות לה.): 'אין אומרים שיר אלא על היין – המשמח אלהים ואנשים', כי יין יש בו שתי בחינות, 'זכה - נעשה ראש, לא זכה - נעשה רש' (יומא עו:). 'רש' - הינו עניות ואביונות, בחינת עני מן הדעת, בחינת יראות הנפולות כנ"ל, אבל 'זכה - נעשה ראש', בחינות מחין ודעת גדול, שהוא בחינת יראה עלאה הנ"ל, שהוא עקר בחינת יין, בחינת כוס של ברכה, שהוא בחינת מלכות, בחינת מורא מלכות. ועל־כן בפורים שמאירה יראה נפלאה מאד כנ"ל - מצוה להרבות בשתית יין המשמח, שהוא בחינת יראה עלאה הנ"ל.

וזהו עד דלא ידע בין ארור המן לברוך מרדכי. ואיתא בכונות (שער הכונות, פורים, דרוש א'), כדי שיוכל להשפיע איזה הארה גם להניצוץ שבקלפות וכו', עין שם. הינו כנ"ל, כי בפורים מאירין היראה נפלאה לכל הניצוצות הרחוקים מאד מאד, אפלו המנחים בעמקי עמקי הקלפות, גם להם שולחין ריח הטוב והנפלא של היראה עלאה הנ"ל, כדי להחיות ולהשיב אותם גם כן, כי הוא יתברך חושב מחשבות לבל ידח ממנו נדח, כידוע: